קראטה ומדיטציה / מאת איציק כהן

אמנויות הלחימה וה- זן שזורים האחד בשני בסיפורים ואגדות כבר משנת 520 לספירה.
על פי המסורת, מקור הזן בסין אך שורשיו הקדומים מצויים גם בהודו. הקשר המסורתי הראשוני ביניהם היה במנזר שאולין. מקורו של הקראטה הוא באוקינאווה או ליתר דיוק, ממלכת ריוקיו.

הערת המחבר
לדיון מעמיק על מנזר שאולין מזווית ראייה היסטורית, על מהות תרומתו לאמנויות הלחימה בידיים ריקות, וכן על התפתחותו ההיסטורית של הקראטה, תמצאו מידע מעמיק בספר:
Karate Uchina-Di 沖縄手 - Okinawan Karate: An Exploration of its Origins and Evolution

מגמת ההתרחבות לסגנונות ובתי ספר שונים בקראטה החלה למן העשורים הראשונים של המאה ה-19.
במשך הזמן גדל הבידול בין הסגנונות ובתי הספר, כאשר כל מורה או בי"ס יצר מאפיינים ייחודיים לו. כך במשך הזמן נוצרו זרמים שונים. ואולם ההתפתחות הכללית הייתה זהה כאשר במציאות מתווה את כיוונה ואופייה.
תהליך דומה, אם כי פחות מסועף, חל גם בתחום המדיטציה.

הסיבה לתופעה זו היא בפשטות – אבולוציה.
מי שלא יסתגל לשינויי הסביבה – ייכחד.
הסביבה השתנתה, אוכלוסיית היעד השתנתה וגם הצרכים השתנו. בעקבות זאת הן אמנויות הלחימה והן שיטות המדיטציה למיניהן עברו שינוי מהותי במטרות, באפיונים, באווירה ובמתודות.

מבט מעמיק לאחור מלמד אותנו כי בעבר, לפני מאות שנים, היה הקראטה נחלתם של אנשי מקצוע בודדים בשירות בית המלוכה בממלכת ריוקיו. בשלהי המאה ה-18 עבר הקראטה (שעדיין היה ללא שם) טרנספורמציה חשובה, כאשר החל לחדור מן המעגל הצבאי/רשמי אל המעגל האזרחי. אז גם הצורך במתן הגדרות ושמות, ואז גם הוחלט על השם "קראטה". שינוי מהותי נוסף התרחש בעשורים הראשונים של המאה ה- 20, כאשר הקראטה החל לשמש ככלי לחינוך גופני, להעלאת המורל ולחישול מנטלי במערכת החינוך. תהליך זה היה חלק מן המוביליות החברתית שהובילה יפן באיים ולתהליך היפניזציה המואץ (אך זהו נושא לדיון אחר). הקראטה הפך נגיש לכל והפך פופולרי בקרב האוכלוסייה האזרחית. אז גם החלו להתאים את המתודות למצב המשתנה.

תהליך דומה עברה גם המדיטציה, אשר עם ההתקדמות על ציר הזמן הפכה לזמינה יותר ויותר לכל מאן דבעי.
וכפי שאנו יודעים, ככל שעולה הביקוש כך גם עולה ההיצע בהתאמה. הן הקראטה והן המדיטציה הפכו "מוצרי צריכה" זמינים. בעבר היו אלו מעטים אשר עבדו יחדיו במסגרת רשמית מצומצמת, כגון בשירות כוח בטחון מיוחד. אחר כך היו מורים מעטים שלמדו תלמידים בודדים במסגרת אזרחית מצומצמת. גם תרגול ה- זן היה נחלתם של נזירים במנזר זן כזה או אחר, של מעמד הלוחמים או לחילופין תרגלו זן בני המעמדות העליונים. תלמיד אשר רצה במורה עשה מאמץ כביר ולעיתים אף שינוי גדול בחייו כדי ללמוד תחת מורהו. לעומת זאת, כיום אנו בוחרים באינטרנט את המורה הקרוב לביתנו או למקום עבודתנו והולכים לתרגל מעת לעת.

Daruma. Courtesy of Wikimedia Commons

בעבר, המסגרת הייתה מחייבת, מתודות הלימוד והתרגול היו קשיחות, נדרשה סובלנות ויכולת עמידה לאורך זמן ומחויבות כמעט טוטאלית. כיום התהפכו הדברים. התלמיד בוחר את המקום והמורה, פעמים רבות על פי נוחות גיאוגרפית, מתרגל פעם-פעמיים בשבוע ולעיתים גם נודד בין מורים ובתי הספר.
בעבר המורה היה נוזף בתלמיד ולעיתים אף חובט בו קלות, וזה האחרון היה מקבל זאת באהבה ובתשומת לב מרבית ומנסה לשפר את הנדרש בדיוק על פי הוראת מורהו. כיום המורה צריך להיות נחמד אל התלמיד, ללטפו ולהרעיף חיזוקים חיוביים... שאם לא כן, יפסיק התלמיד את פעילותו או יעבור ל- "מורה" אחר. התלמיד כבר אינו תלמיד והמורה אינו מורה.

הערת המחבר
אינני בה לשפוט האם טוב הדבר אם לאו. בפשטות, אני שוטח לפניכם/ן את העובדות כפי שהן.

מהות התרגול, התהליך והתוצאה אליה הוא מוביל.
כמובן שבסוגיה זו אנו עדים להבדלים המשמעותיים ביותר.
נפרק את תהליך הלימוד והתרגול למספר מאפיינים:
תדירות התרגול בשגרה, אורך התרגול, תקופת התרגול, מתודה ואופן הלימוד והתרגול, תשומת לב המתרגל, מטרת התרגול, המקום שתופס הנושא בחייו, ההשלכות על חייו.

תדירות התרגול בשגרה
בעבר היה המתרגל עוסק בפעילות בכל יום. כיום התדירות המומלצת היא פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע. יהיו כאלו שיופיעו פעם בשבוע בלבד ואילו המהדרין התאמנו ארבע פעמים בשבוע. מעטים מאד אלו המתרגלים תרגול יום יומי.

אורך התרגול
בעבר התרגול נמשך מספר שעות. כיום משך תרגול נע בין שעה לשעתיים.

תקופה
בעבר הייתה זו מסגרת לטווח זמן ארוך מאד, בן שנים עד זמן-חיים.
כיום המתרגל נחשב "וותיק" כבר לאחר מספר שנים בודדות. הן בקראטה והן במדיטציה יש "דרגות התקדמות" וניתנות גם תעודות על הישגים כמו גם על הוראה.

מתודה ואופן הלימוד והתרגול
בעבר המתודות היו בלתי סלחניות. הלימוד היה חוויתי בעיקרו. הערות המורה היו מועטות ופעמים רבות המשוב הגיע בהערה קצרה או בנגיעה תוך כדי תרגול. התלמיד היה מחויב למורהו ומן הסתם הייתה תקופת הלימוד ארוכה. כך התפתח התלמיד עם מורהו, וכך התאפשר לתלמיד להבשיל ולקבל ממורהו תשומה נוספת.
כיום גישת ההוראה סלחנית, מתודות הלימוד מתבססות לרוב על הרחבת הסברים תאורטיים ופחות על נסיון ולימוד חוויתי עמוק.

בנוסף לכך, התרגול כיום הוא קבוצתי בעיקרו. בעבר הלימוד והתרגול היה גם אישי, כלומר בין מורה ותלמיד. לתהליך האישי יש חשיבות רבה וסגולות שאינן קיימות בפעילות הקבוצתית.

תשומת לב המתרגל
בעבר תשומת לב המתרגל הייתה טוטאלית. כיום, גם אם התרגול אישי, הרי שלרוב תשומת לב המתרגל ומחויבותו לעצמו ולמורה אינם כבעבר.

מטרת התרגול
בעבר מטרת התרגול הייתה מוגדרת וברורה.
בקראטה הייתה זו לחימה אפקטיבית, בדרך כלל לצרכי בטחון.
במדיטציה הייתה זו דרך להגיע ל- "ככות". לאמת האבסולוטית. במנזרים היה זה על מנת להכין את הגוף והנפש להבנה עמוקה יותר ולקבלה טובה יותר. בלחימה היה זה מכשיר יעיל להכין את הנפש למצב של טוטאליות. למצב של ראייה אובייקטיבית. ריכוז, מיקוד ושלווה במצב של להיות או לחדול.
לכן תרגול זן, ובמיוחד “rhbzth” "רינזאי" ו- "סוטו", התאים כל כך לסמוראי ביפן. פשוט ומינימליסטי.
כיום רוב העוסקים בלחימה אינם מצויים במצב זה, כמו גם רוב העוסקים במדיטציה כזו או אחרת.
ובכל זאת, גם כיום יש מן המשותף למדיטציה ולדמיון מודרך בקרב ספורטאים מקצועיים, אך יש כמובן גם מן השונה.

המקום שתופס הנושא בחיי המתרגל
התרגול הוא בבואה של השגרה מחוץ לדוג'ו, והשגרה מחוץ לדוג'ו היא בבואה של התרגול. המתרגל לוקח עמו את לקחי התרגול ותוצאותיו לכל מקום אליו יפנה. כך לפחות אמורים להיות פני הדברים.
כיום, פעמים רבות המתרגל מגיע לדוג'ו/סטודיו/אולם, מתאמן, מתאמץ, מזיע ונהנה, ואז פונה לדרכו עד לאימון הבא.
להלן אמרה מאת נזיר הזן ג'ושו Joshu (Chinese: Chao-Chou; 778-897):
מישהו שאל: "הדוג'ו מהו?"
וג'ושו משיב: "באת מן הדוג'ו, אתה עוזב את הדוג'ו. אתה הוא הדבר עצמו. היכן הוא המקום שאינו הדבר הזה?"

ההשלכות על חיי המתרגל
כפי שהזכרתי, בעבר היה זה עניין של חיים ומוות בכל הקשור ללחימה. על הלוחם היה להיות במצב מנטאלי אופטימלי בשעת הקרב. במנזר הזן היוותה המדיטציה חלק אינטגרלי משגרת היום וחלק חשוב מן התרגול. המדיטציה, על שלל צורותיה, היוותה כלי יעיל הן לשיפור בממדים הפיסי והמנטלי כאחד.
בשני התחומים היוותה המדיטציה כלי יעיל (והייתי מוסיף הכרחי) להעצמת חווית הדרך והשגת המטרות.
כיום ההשלכות על חיי המתרגל הן במקרה הטוב בונוס חשוב ובוודאי אינן עניין של להיות או לחדול.

הערת המחבר
במאמר זה ההתייחסות היא בעיקר למדיטציה השכיחה יותר בסביבת אמנויות הלחימה בכלל ובקראטה בפרט.

בקראטה - הפעילות המדיטטיבית נחלקת לשניים.
מדיטציה בתנועה ומדיטציה ללא תנועה.
מדיטציה בתנועה נעשית בעבודת בסיס "קיהון", כאשר אנו חוזרים שוב ושוב על אותה תנועה. החזרות אינן נעשות באופן אוטומטי, אלא תוך כדי ערנות ותשומת לב מרבית לכל פרט ופרט. למשל: אם נתעמק ב- "צוקי", הרי שגם אם נעשה מאה, מאתיים או חמש מאות חזרות, הרי שבכל פעם אנו מתחילים מחדש. בכל פעם אנו נותנים את מלוא תשומת הלב לכל "צוקי" ו- "צוקי". אנו שואפים בכל פעם לשפר משהו.
מדיטציה בתנועה נעשית גם בתרגול קאטה.
מדיטציה בתנועה עשויה להיעשות גם על מאקיווארה.
לא כל תרגול הוא מדיטטיבי. אולם אם אנו מתרגלים במצב מנטלי מתאים תוך כדי קשב לעצמנו ועוברים תהליך של התבוננות פנימית, הרי שזוהי צורה של מדיטציה.

מדיטציה ללא תנועה אינה שכיחה בקראטה או ליתר דיוק היא די נדירה. אם תיעשה, יהיה זה בדרך כלל בישיבת זזן Zazen座禅, לוטוס או ישיבה מתאימה אחרת. הישיבה עצמה ועצימת העיניים (מוקוסו Moksu 黙想) כשלעצמן אינן מדיטציה. ושוב, אם נתרגל מתודה מדידטיבית ונעבור תהליך התבוננות פנימי, הרי שאנו מתרגלים מדיטציה. בדר"כ נתחיל בהרפיה פיסית וריכוז בנשימה ונעבור לישיבה ללא עשייה: שיקנטאזה Shikantaza 只管打坐.
כאמור, דוג'ואים בהם מתרגלים קראטה, סוג המדיטציה הפאסיבי אינו חלק אינטגרלי מן התרגול ובדרך כלל אינו קיים כלל. לדעתי הצנועה גם מדיטציה בתנועה, למשל תוך כדי קיהון וקאטה, אינה מתורגלת על ידי רוב אלו המתרגלים קראטה.
הקראטה בן ימנו לובש בדרך כלל מעטה חיצוני בלבד, טכני, אולם קיימים בהחלט מורים ומקומות אשר מעניקים לתלמיד את האפשרות לקראטה עמוק יותר ובעל משמעות, עם תהליך התבוננות פנימי.
בימנו המתרגל כבר אינו נזקק לקראטה כמכשיר עיקרי ללחימה. הממד הפיסי מסתכם לרוב בבריאות, בטכניקות כאלו ואחרות ובהגנה עצמית. אולם הקראטה בהחלט עשוי להוות כלי יעיל בשדה הלחימה המודרני: לחץ ומתחים בסביבה המודרנית, עבודה, יחסים בין אישיים, השגת יעדים ומטרות, ריכוז ומיקוד, התפתחות אישית וחוסן מנטלי.

לסיכום אמנויות הלחימה בידיים ריקות והמדיטציה חולקים סיפורים ואגדות משותפים כבר משנת 520 לספירה.
הן הקראטה והן המדיטציה עברו תהליך אבולוציוני דומה והתאימו עצמם לסביבה המודרנית החדשה שנוצרה.
המעבר מן המעגל המקצועי המצומצם למעגל האזרחי, הפתיחות והפופולריות יצרו זן חדש של תרגול לטובת הצרכים והמטרות החדשים.
השמות אולי נשארו כשהיו אך המסגרת, האווירה, אופי הפעילות, תהליכי הלימוד והתרגול השתנו לחלוטין.
שינויים אלה הביאו כמובן גם לשינויים מהותיים בכוונה ובתוצאה.

מאמרים רלוונטיים:
הקראטה כדרך
נינגן קאיסאי

איציק כהן
27/10/2019
חזרה לדף המאמרים