קובודו
- פירוש השם "קובודו" הוא: דרך אמנויות לחימה צבאיות עתיקות.
- 古 KO, furu(i), Old
- 武 BU, MU, Military
- 道 DO, Way, Path
"ריוקיו קובודו" - כלי נשק עתיקים מאיי ריוקיו. את התרגום המילולי: "כלי נשק צבאיים עתיקים", ניתן להחליף בתרגום חופשי ומדוייק יותר: "כלי נשק מסורתיים". למעשה הצורך בפיתוח כלים אלו הוא תולדה של שני גורמים. האחד הוא הצורך לשאת כלי נשק לאבטחת אירועים דיפלומטיים, בהם אסור היה לשאת כלי נשק. הגורם השני הוא האיסור לנשיאת כלי נשק שהוטל על המקומיים, תחילה ע"י השליט המקומי (שו שין, Sho shin) בשנת 1480 ומאוחר יותר עם כיבוש שבט הסאטסומה (Satsuma) בשנת 1609.
מאחר והידע באמנויות הלחימה השונות, וביניהן גם הריוקיו קובודו, הועבר בע"פ הרי שקשה מאד להתחקות אחר העובדות לאורך ההיסטוריה. אזכורים אודות העיסוק בריו קיו - קובודו (אמנויות לחימה וכלי נשק אוקינאוויים) ניתן למצוא בכתבים שונים, שירים, ציורים וחפצי אומנות וכן בתיעודים בספרי ההיסטוריה. כבר בראשית המאה ה- 12 עסקו המקומיים ב- "בוג'וטסו" (Bo Jutsu), ו- "יאריבו" (Yaribo). סביר להניח כי עיקר השימוש בכלים אלו היה לצורך הגנה מפני שודדים ולא לצרכים צבאיים של ממש. אינני חושב שהיה בכוחם של האיכרים המקומיים להתמודד מול אנשי צבא מאורגנים ומיומנים המחזיקים בחרבות וכלי נשק עדיפים. עם זאת הרי שכלי נשק אלו, אשר עברו הסבה מכלי בית וכלים חקלאיים לכלי הגנה, שימשו היטב את בעליהם, משהיו אלה מיומנים דיים.
במקור העיסוק בריוקיו-קובודו היה נפוץ בעיקר במעמד הלורדים המקומיים "אג'י" (Aji) ומאוחר יותר בקרב המעמדות העליונים. מקורם של חלק מן הכלים היה בסין כמו האגרופן, שעבר טרנספורמציה לגרסה מקומית או המוט הארוך (Kun, Bo). חלק קטן מן הכלים מקורו באוקינאווה אך האוקינאווים פיתחו אופן עבודה ייחודי להם בכלים כמו (Sai) או הטינבה (Tinbe) וגם הטונפה (Tuifa ,Tunfa). הכלים היו עשויים מחומרי גלם פשוטים וזמינים כגון עץ ומתכת: "אקו" (משוט סירה), "בו" (מוט עץ), "טקו" (אגרופן העשוי מפרסות סוס), "נונצ'אקו" (עשוי גם הוא מאבזרי סוס ובהמות עבודה), "סאי" (כלים חקלאיים), "טויפה" או "טונפה" (ידית כתישה) ועוד כלים שונים, חלקם ידועים יותר וחלקם פחות.
בראש ארגון
ריוקיו קובודו שימבוקאן Ryukyu Kobudo Shimbukan 琉球古武道信武館 עומד אקמינה הירושי סנסאי.
