כלי נשק אוקינאוויים עתיקים

ריוקיו קובודו

מבוא
רוב כלי הנשק האוקינאוויים המסורתיים (ריוקיו קובודו) היו במקורם כלים (וחלקי כלים) חקלאיים או כלים שהיו נגישים למקומיים בחיי היום-יום. בחלקם הוסבו הכלים והותאמו במיוחד לצרכי לחימה והגנה עצמית (כגון ה-"טקו") ובחלקם שימשו הן לעבודה והן להגנה עצמית (כגון "נונצ'אקו","קאמה", "אקו")
במקור שימשו הכלים לוחמים מיומנים ומאומנים היטב לצרכי אבטחת אישים חשובים במקומות בהם לא ניתן היה להכניס כלי נשק כגון חרבות.
בהמשך על ציר הזמן, הכלים אינם נוצרו לצרכים צבאיים ובדר"כ שימשו את המקומיים להגנה עצמית כנגד פולשים, גנבים ושודדי דרכים.

בעבר השימוש בכל כלי נחשב למיומנות נפרדת. כלומר היו כאלו שלמדו למשל "בו/קון" ממורה אחד ו- "סאי" ממורה אחר. כיום קיים אוסף כלים הנלמד תחת מטריה אחת ומכונה "קובודו" או ליתר דיוק: "ריוקיו קובודו", כלומר "כלי נשק אוקינאוויים עתיקים".
נוסיף כי בימים עברו כמעט כל העוסקים בקראטה עסקו גם במספר כלי נשק. הידע והתרגול בכלי נשק מוסיף עומק והבנה לתרגול הקראטה.

גם כיום לרוב המורים והדוג'ואים באוקינאווה יש קשר או לכל הפחות נגיעה כלשהי בריוקיו קובודו.
כיום מתאמנים בארגון "שימבוקאן" קראטקות וכאלו העוסקים באמנויות לחימה אחרות - כולם תחת קורת גג אחת המתמחה בשימוש בריוקיו קובודו.

"טקו" (Tekko) כלי מתכת שעבר הסבה מפרסות סוסים לאגרופן. אגרופנים דומים היו מצויים עוד שנים רבות קודם לכן בסין. במקורו נראה ה- "טקו" שונה ובעל זיזים נוספים וחדים יותר.

"בו" (BO) נקרא גם "קון" (KUN). עשוי מעץ חזק וגמיש. ה- "בו" שימש לצרכים שונים. יתרונו הגדול מצוי באורכו ועל כן משמש כלי זה ככלי הגנה גם לטווחים ארוכים. אורך ה- בו מותאם לגובה המשתמש. מקובל למדוד את ה- "בו" ביחידת המידה "שאקו" (Shaku) , כרגל אחת. ה-"בו" הסטנדרטי הינו "רוקו שאקו בו" (Roku Shaku Bo), כלומר כ- 6 "שאקו".
יתרון נוסף לכלי היא היכולת להשתמש בשני קצותיו.
על מנת לערוך סימולציות קרב משתמשים ב- "בו" העשוי מבמבוק "קומי-בו".
ה- "בו" הינו כלי הנשק העיקרי ב- "ריוקיו קובודו הוזון שינקו קאי".

"סאי" (Sai) כלי נשק עשוי מתכת אשר שימש ככל הנראה ככלי חקלאות דמוי קלשון ששיניו הקיצוניות קוצרו.
הסאי מוכר במספר וואריאציות: "מנג'י" (Manji), "מונטי" (Munti).
כלי נשק זה ניתן גם לזריקה, עובדה המרחיבה את אפשרויות השימוש בו.
בתקופות מסוימות שימש ה- "סאי" כוחות שיטור.

"נונצ'אקו" (Nunchaku) שני מקלות קצרים המחוברים בחבל או שרשרת מתכת. שימש ככלי לרתימת בהמות עבודה. יש האומרים כי הכלי שימש בעבר לדישה, חלקם טוענים לדישת אורז ואחרים אומרים תבואה, אך נראה שבמקור "הנונצאקו" שונה מעט מן הואריאציה המוכרת לנו כיום ושימש ככלי לרתימת בהמות עבודה וליתר דיוק, כ- "ראשיית רכיבה" משני צידי ראשו של הסוס או בהמת עבודה אחרת שחוברה למתג הנמצא בפי החיה.משהתפתח ה- "נונצ'אקו" לכלי הגנה עצמית נוספו לכלי וואריאציות שונות כגון ה- "סאן בון נונצ'אקו".

"טונפה" (Tunfa) כלי העשוי עץ ששימש בעבר כידית לכלי טחינה. לכלי מספר כינויים:
Tonfa, Tunfa, Toifa, Tuifa, Tunkua
עד ימינו אלה משמש כלי זה (בוואריאציות שונות) כוחות שיטור ברחבי העולם.

"קאמה" (Kama) כלי חקלאות ששימש לקציר. זהו כלי דמוי מגל בעל ידית עץ ולהב מתכת חד דמוי סהר.

"טינבה" (Tinbe) שריון צב ים וכידון קצרצר העשוי מידית עץ וקצה מתכת המשמש לשיסוף ובעיקר לדקירה.
זהו כלי אוקינאווי מסורתי ייחודי שאינו שכיח בקרב העוסקים באמנויות לחימה במזה"ר.
כיום, עקב המודעות הגבוהה לשמירה על הטבע ועל בעלי החיים משתמשים בתחליפים שונים לשריון צב הים.

"אקו" (Ekku) משוט עץ אשר שימש את הדייגים המקומיים והפך לכלי הגנה עצמית לעת מצוא.

"שוריצ'ין" (Suruchin) חבל או שרשרת מתכת ארוכה בעלת משקולות בקצותיה.