"ריוקיו קובודו - קובודו אוקינאווי 琉球古武道 / מאת איציק כהן כפי שכתבתי במאמרים נוספים והבאתי לכך אסמכתאות בספרי Karate Uchina-Di 沖縄手, הקראטה והקובודו האוקינאוויים התפתחו במקביל, באותה תקופה, באותם מקומות, בידי אותם אנשים ולאותן מטרות. למעשה הקראטה והקובודו האוקינאווי שזורים האחד בשני. ריוקיו-קובודו היא אמנות נפרדת מקראטה. אמנם קיים קשר היסטורי, התפתחותי וטכני הדוק, אבל קיימים מספר הבדלים טכניים משמעותיים שעל מנת להבינם לעומק יש ללמוד את הקיהון (בסיס) ולבצע אלפי חזרות. חוקי הפיזיקה והפיזיולוגיה קבילים ואינם אך ורק החלטות ספורדיות שנתקבלו. אלו הם חוקים שנחקרו ומוכיחים עצמם מדי יום הלכה למעשה. בפשטות נוכל לומר: "או שזה עובד, או שלא". Soke Akamine Hiroshi - Head of Ryukyu Kobudo Shimbukan לכל סוג נשק יש מאפיינים מסוימים ונעשה בו אופן שימוש מסוים ההופך אותו לכלי נשק. ללא המאפיינים וללא שימוש נכון, לא יהיה זה כלי נשק. "רוקו-שאקו-בו" (מוט עץ ארוך) צריך להיות בגובה מסוים המתאים למשתמש בכלי, במשקל מסוים ורצוי גם במבנה מסוים. פרמטרים אלו חשובים על מנת שהמתרגל יוכל לאחוז בכלי כיאות ולהשתמש בו באופן אופטימלי. אופן האחיזה הבסיסי מחלק את ה- "בו" לשלושה שלישים. משקל קל או כבד מדי ימנע או יקשה על המשתמש להניע את הכלי כהלכה ובאפקטיביות. חלוקת מסה לא נכונה (מרכז כובד שגוי) או עיוות הכלי (עקום) יקשה גם הוא על שימוש יעיל בכלי. אופן השימוש בכלי נגזר מתכונות הכלי. אחיזה לא נכונה עלולה לגרום למשתמש לאבד את הכלי בעת המגע (חסימה, הסטה, מכה, משיכה וכדומה) ולעיתים גם כשעובדים באוויר על קיהון, קאטה או טכניקה כלשהי. נובעים מכך שלושה דברים: סיכון המתרגל והמתרגלים סביב, נזק בריאותי מצטבר בטווח הזמן הארוך, עבודה לא אפקטיבית - "או שזה עובד, או שלא", זוכרים?! גם ה- "סאי" צריך להיות באורך, משקל ומבנה מסוים וכמוהו גם הטונפה (טוייפה) וה- נונצ'אקו. אחיזה ושימוש לא נכונים בכלי לא יפיקו את העוצמה הרצויה ויהפכו את הכלי לבלתי רלוונטי מבחינת כלי נשק. שימוש נכון בגוף הינו קריטי. למעשה לפני שהמתרגל מתייחס לתמרון הטכני עם הכלי עליו לתרגל שימוש נכון עם הגוף. יציבה נכונה, תנועה נכונה ושימוש נכון בעקרונות פיסיולוגיים ופיסיקאליים יגבירו את יעילות השימוש בכלי. למשל ב- "רוקו-שאקו-בו" (מוט העץ הארוך) רוטציית מותן ומשיכת היד מהווים פרמטרים מרכזיים בשימוש אפקטיבי בכלי. גם ליציבה, לעמידה ולמעבר בין העמידות יש חלק פעיל וחשוב בהפקת העוצמה, זאת בגלל יצירת נקודת משען ומנוף אפקטיבי. שימוש נכון במרכז הכובד הן של הגוף והן של הכלי מהווים גם כן גורם משמעותי לשימוש יעיל בכלי הנשק. נושא ה- טאנדן הוא נושא מורכב וחשוב עליו לא הרחיב את הדיבור כרגע. ללא תנועה הרמונית הכלי עלול להיתקע (למשל בברכנו). על כל אלה נוסיף שימוש נכון במסת הגוף כדי להגביר את העוצמה. הדבר נכון גם לגבי השימוש בכלים האחרים. יש לדעת כיצד לאחוז ב- "סאי" ובאילו זוויות לנתבו. אחיזה שגוייה ב- "טונפה" תוביל לטכניקה מדולדלת ולאיבוד הכלי בעת הפגיעה. מכה בלתי נכונה ב- "נונצ'אקו" עלולה לגרום לכך שהכלי יחזור אלינו ויפגע בנו בעוצמה. שימושים ווירטואוזיים בכלים הם אולי מרשימים בעיני המתבונן הבלתי מקצועי אבל עצם מטרתם מכתיב למעשה שימוש שגוי בכלי, כך שבפועל זהו כלי ראווה ולא כלי נשק. על מנת שהשימוש בכלי יהא אפקטיבי יש למקם את האחיזה בכלי ולהשתמש בו באופן שונה מאשר לצרכים וויזואליים ולהופעות ראווה. אמנויות לחימה בכלל ואמנויות הלחימה האוקינאוויות בפרט אינן נועדו לראווה. לחימה נועדה - ללחימה. ההיסטוריה האוקינאווית מלמדת אותנו כי האוקינאווים אימצו לאורך השנים גישה פרגמטית. המוחצנות והיוהרה מעולם לא היו חלק מן התרבות האוקינאווית. גם כיום האוקינאווים הינם מכניסי אורחים למופת. הם תמיד יתעניינו במבקר, ילמדו אותו טכניקה או קאטה, יועילו להצטלם עמו ויעניקו לו הרגשה טובה. אבל כדי ללמוד ולהבין לעומק את אמנות הלחימה, על האורח להיות בן בית, לקחת חלק פעיל ולהיות חלק מן בדוג'ו. רק אז הוא יזכה לקבל את ההערות העמוקות, לעמוד על הניואנסים החשובים, שהם הם למעשה גרעין אמנות הלחימה. חומר נוסף על ריוקיו קובודו תמצאו במאמר: אודות ריוקיו קובודו איציק כהן 15/02/2019 חזרה לדף המאמרים