חשיבות התרגול במסגרת הדוג'ו ובנוכחות מורה / מאת איציק כהן שלוש סביבות תרגול חשובות קיימות בקראטה האוקינאווי: האחת היא הדוג'ו, השנייה היא התרגול האישי והשלישית היא תרגול תחת עינו הפקוחה של המורה. תרגול סדיר בדוג'ו התרגול בין כתלי הדוג'ו חשוב ממספר סיבות. הדוג'ו הוא ישות חיה. זהו בית, משפחה, מקום מפגש חברתי, פיסי ורוחני. כל אחד מאתנו זקוק לתשומת לב בפן האישי ובפן הטכני. את זאת הקראטה-קה מקבל בדוג'ו מהמורה ומחברי הדוג'ו. המתרגלים בדוג'ו תומכים ומאתגרים האחד את השני. המפגש עם חברי הדוג'ו תורם גם לאווירה החברתית וגם לקבלת משוב הדדי. הדוג'ו ללא נוכחות החברים אינו דוג'ו ממש כשם שמורה ללא תלמידים אינו מורה. הדוג'ו מהווה כר להתפתחות אישית והחלפת מידע לא רק בתחום הטכני אלא גם בתחומי חיים אחרים. ישכילו חברי הדוג'ו להכיר ולהיות קשובים האחד לשני. התרגול בדוג'ו עשוי להיעשות בשני ממדים, האחד הוא תרגול קבוצתי והשני הוא תרגול במסגרת חופשית. בתרגול קבוצתי נושא השיעור והקצב נקבעים על ידי המורה. נוכחות בלתי סדירה של הקראטה-קה תיפגע בתהליך הלימוד וההבשלה שלו משום הסיבה הפשוטה שהוא מפסיד חומר. חשוב לציין שגם כאשר המורה חוזר על ההסבר בשיעור אחר, יתקיימו בדרך כלל ניואנסים חשובים. כלומר עצם נוכחות הקראטה-קה בשיעור חושפת אותו לידע מזוויות ראייה שונות ומעניקות לו "שעות מנוע" חשובות. קל וחומר כשהמורה מלמד חומר חדש. סיבה חשובה נוספת היא מעורבות הקראטה-קה בשגרת הדוג'ו המהווה חלק מגישתו האישית של הקראטה-קה לעומק הקראטה ולמעשה יוצרת קישור חשוב לשגרת חייו. הקראטה הוא כלי להתנהלות יום יומית פיסית ומנטלית בכל מקום ועת. הקראטה הוא כלי להעצמה אישית. נוכחות קבועה ותרגול מסודר בדוג'ו מאפשר למתרגל להתנסות בעבודה מול מגוון מתרגלים, לקבל משוב מן החברים ולהתאמן בסביבה מאתגרת. בנוסף לכך מקבל המתרגל הערות, תיקונים וכיוון להמשך התרגול מן המורה. אספקט חשוב נוסף מצוי בעברת החומר ועקרון ההדדיות. כל אחד מחברי הדוג'ו צובר ידע במשך הזמן. ככל שעולה וותק המתרגל כך מוטלת עליו החובה והזכות ללמד את חבריו את הידע שצבר. הלימוד והתרגול ההדדי חשוב הן לנותן והן למקבל. כשתלמיד מלמד את חברו, הרי שהוא לומד בעצמו, הפעם מזווית ראייתו של המורה. לזווית ראייה זו יש סגולות שלא קיימות ממקומו של המקבל, ולכן תהליך זה חשוב לנותן ולמקבל כאחד. במסגרת החופשית בדוג'ו, הקראטה-קה בוחר את נושא התרגול, אופיו וקצבו ומתרגל לבדו. אפשרות נוספת היא קבלת הוראות מהמורה ברזולוציה גבוהה הרבה יותר מאשר בממד הקבוצתי. בשני המקרים יש חשיבות רבה לתרגול אישי של הקראטה-קה, אם לבדו ואם לעיני המורה או לעיני תלמידים וותיקים. תרגול אישי כפי שנכתב בפסקה הקודמת, התרגול האישי עשוי להיעשות בין כתלי הדוג'ו או בכל מקום אחר. בתרגול האישי הקראטה-קה מתמקד בתיקונים על פי הערות המורה ובתרגול הפרטים הקטנים לעומקם. כאן נדרש הקראטה-קה לרמת קשב אישי גבוהה. בשלב מתקדם יותר הקראטה-קה מתעמק וחוקר את החומר. לתרגול האישי איכויות ייחודיות בממד הטכני, הפיסי, הפיסיולוגי, האינטלקטואלי והמנטלי. בסביבה זו מתרכז הקראטה-קה בעצמו ללא גירויים חיצוניים מן הסביבה. ההתבוננות הפנימית תופשת מקום חשוב בהבשלת הקראטה-קה והכרחית בשלבים המתקדמים. תרגול תחת עינו הפקוחה של המורה בסביבה זו המורה מתקן ונותן משוב לתלמיד. לעיתים תהא זו הערה, שאלה, רמיזה, בדיקה, נגיעה או הדגמה. הסבר המורה עשוי להיות ארוך ומפורט או מתומצת לכדי משפט יחיד או מלה בודדה. התיקון במגע עשוי להיות מפורט או בנגיעה קלה. לעיתים המורה יהיה ברור בהוראתו ולעיתים אחרות ייתן למתרגל חומר למחשבה ולהתמודדות אישית. כל אחד מעמנו זקוק לתיקונים או שינויים לכל אורך הדרך. לעיתים הרגלים נכונים משתנים ללא שימת לבנו, ופעמים אחרות המורה מחליט שהגענו להבשלה ולכן הוא מוסיף על הקיים או משנה את ההסבר. לעיתים ייתן המורה תשובה שונה לשאלה זהה לשני מתרגלים שונים או בסיטואציות שונות. לעיתים אחרות תשובה זהה תובן באופן שונה ע"י מתרגלים שונים. כל אחד על פי נסיונו, יכולותיו, הבנתו ובעיקר - הבשלתו. זהו הידע הישיר והבלתי אמצעי שמועבר ממורה לתלמיד - מאדם לאדם או בתרגום מילולי: "מלב אל לב" או "נפש לנפש" - ""אישין דנשין". אלו הם התיקונים והעקרונות שבדר"כ אינם נראים לעין - הם אלו שעושים את ההבדל בין תנועה סתמית או הבנה רדודה לבין התבוננות ועשייה לעומקו של הקראטה האוקינאווי. הלימוד והתרגול בנוכחות מורה אינו תקופתי בלבד ורצוי שיהווה עניין שבשגרה. שלושת הסביבות הללו משלימות האחת את השנייה. נוכחות הקראטה-קה בדוג'ו ושגרת התרגול הן תנאי הכרחי להובלת הקראטה-קה להבשלה ולהבנה, לרבדי האמנות העמוקים, לגרעין, לעיקר. זוהי ה- "דרך". ה- "דרך" אינה נועדה לצפייה אלא נועדה לצעידה בה על מנת להגיע למקום מסוים. צפייה בדרך או צעידה בחצי הדרך לא תוביל למקום הרצוי. על הקראטה-קה לצעוד בדרך ולחוות דרכה את חוויותיו. תפקידו של המורה אינו לשאת את התלמיד על כתפיו או למושות את התלמיד אחריו. תפקיד המורה הוא לתת בידי התלמיד כלים להתפתחות אישית. להורות לתלמיד את הכיוון והקצב על מנת שזה אכן יגיע ליעדו, כלומר להבשלה, לגרעין האמנות, להבנה שמעבר לטכניקה. עוצמתו של הקראטה אינה מתבאטת אך ורק בממד הפיסי, הטכני, החומרי, אלא בממד המנטלי והרוחני. המוטיבציה של הקראטה-קה מתבאטת בעשייתו בכל סביבות העבודה, במעורבותו בדוג'ו ובאיכות הקשר הבין-אישי חברי הדוג'ו ועם המורה. משם היא מתורגמת להבשלתו בקראטה וכמובן שגם בהעצמתו האישית. מאמר אודות "נינגן קאיסאי" איציק כהן 02/02/2017 חזרה לדף המאמרים