קראטה אוקינאווי מסורתי וספורט קראטה / מאת איציק כהן פעמים רבות פונים אלי בשאלה: “איזה סוג קראטה אני מלמד”. לעיתים קרובות משתלב בשאלה גם המונח "מגע מלא" (“Full Contact”). ההסבר הקצר והפשטני ביותר הוא ש- "מגע מלא" (בהקשר לקראטה) הוא מושג מערבי בן המאה ה-20 המתאר תחרויות מסוגים שונים עם חוקים שונים וקיים הבדל בגישה בינו לבין ההיבט של לחימה בתנאי אמת או של הגנה עצמית. ככל ספורט הישגי לחימתי כך גם קראטה תחרותי עשוי להיות יעיל להגנה עצמית אם כי לא לשם הוא מכוון. כלל האצבע הוא - על מנת להיות פרקטיים עלינו לכוון לפרקטיקה. אם המורה ואם אופן העברת הידע והתרגול מכוונים לפרקטיקה בתנאי אמת אזי הקראטה-קה (העוסק בקראטה) יהיה בעל יכולת הגנה עצמית טובה. דווקא הקראטה המסורתי מציע ידע טכני ועוצמה יעילים מאד להגנה עצמית בטווח הזמן הבינוני ובוודאי שבטווח הזמן הארוך. המורה עשוי (וצריך לדעתי) לתת גם פתרונות מעשיים לטווח הזמן הקצר, אם כי אמנות הקראטה מכילה הרבה מעבר ללחימה והגנה עצמית. ההגדרה "קראטה מסורתי", מטעה את השואל שלא במכוון ומרחיקה את אלו המעוניינים בגישה פרקטית ובהגנה עצמית. בל נשכח כי מטרת הקראטה הראשונית היתה לצרכים לחימתיים הגנתיים והתקפיים כאחד. באופן אישי אעדיף את המונח "קראטה אוקינאוי" על פני "קראטה מסורתי" או "קראטה קלאסי". ההסבר לכך הוא בכוונה שלא לתחום את הגדרת הקראטה בכותרות כאלו ואחרות אלא פשוט להעניק כינוי המתאר את הגישה, ההוויה והאווירה של מקור אמנות הקראטה. אז מהו בעצם "קראטה אוקינאוי מסורתי" ומה ההבדל בינו לבין "קראטה תחרותי"? קיימים תחומים חופפים בין הגישה התחרותית לזו המסורתית אך קיימים גם הבדלים רבים. הקראטה התחרותי התפתח החל מן המאה ה-20, מאחר ונולד הצורך לשמר ולהרחיב את אמנות הקראטה בקרב האוכלוסיה, בתחילה באוקינאוה, אחר כך ביפן ומשם גם במערב. באוקינאוה החל הקראטה להיכנס למערכת החינוך ובתי הספר כמכשיר לחינוך גופני, לבריאות התלמידים ולהעלאת המורל בראשית המאה ה-20. בשנת 1906 נערכה באוקינאוה תצוגת קראטה פומבית ראשונה אשר תוכננה בקפידה וזכתה להצלחה. ביפן עבר הקראטה תהליך שינוי והתאמה לתרבות ולמנטאליות היפנית ורכש תבניות תנועה ואופי שונים מאלו של הקראטה האוקינאוי. לאחר מלחמת העולם השנייה החל הקראטה להתפשט בעולם המערבי ושוב עבר תהליך אדפטציה לתרבות, לסביבה ולתקופה. הוקמו התאחדויות חדשות, נקבעו חוקים לתחרויות, מורים מיפן נשלחו ללמד ברחבי אירופה וארה"ב. בנוסף לקראטה האוקינאוי הקלאסי החל להתפתח גם קראטה תחרותי כחלק מספורט הישגי. תחרויות הקראטה נחלקו לשלושה סוגים: "ללא מגע", "חצי מגע" (Semi Contact) ו- "מגע מלא" (Full Contact). בכל אחד מן הענפים הללו נוסדו גופים והתאחדויות שונות וכל התאחדות קיימה מסגרת תחרותית ומערכת חוקים עצמאית. חלק מן המסגרות כללו קרבות בלבד בעוד שבאחרות התחרו גם על קאטה. עוד התקיימו תחרויות אישיות ותחרויות קבוצתיות. הקראטה התחרותי הוא בגדר ספורט הישגי ושונה מן הקראטה האוקינאוי המסורתי (הקראטה הקלאסי) בגישה, באתיקה, באווירה הכללית, באופן הפעילות וכמובן במטרה. הקראטה המסורתי שם דגש בנוסף לפן הפיסי והטכני גם על חינוך, מוסר והתבוננות פנימית ולמעשה מוטיב התחרותיות מינורי אם בכלל. השאיפה היא שיפור תמידי בכל תחומי החיים בטווח הארוך דרך העיסוק בקראטה. הקראטה התחרותי מכוון להישגיות בטווח הקצר והמטרה היא זכיה בתחרות כאשר שיטות הלימוד, הדגשי האימון ואופי הפעילות מכוונים למטרה זו. בקארטה התחרותי המודרני, דומיננטי יותר השימוש בקפיצות ובעיטות גבוהות לעיתים תוך סיבוב על ציר. תנועת הגפיים בטכניקות ידיים ורגליים בדר"כ ארוכה יותר ומכאניקת התנועה שונה. גם ז'אנר סרטי הפעולה תרם להתפתחות טכנית שונה מזו שהייתה בעבר. דוגמא מובהקת לשוני בסיסי ומהותי בין הגישות היא טכניקת "צוקי", אגרוף בסיסי בקראטה. בחלק מתחרויות "מגע מלא" המתחרים משתמשים בכפפות. הכפפה מונעת תנועה ישירה אפקטיבית ולכן מכאניקת התנועה שונה. בנוסף לכך, מכיוון שהכפפה רכה ובעלת שטח פנים גדול, ניתן להשתמש בה גם לצרכים הגנתיים באופן שאינו יעיל ללחימה ללא כפפות. בתחרויות ללא מגע על המתחרה לייצר "צוקי" (מכת אגרוף) בטווח רציונאלי ובמיקוד מתקבל על הדעת אל גוף היריב כגון פנים או מפתח לב. יתכן ובמצב אמת המכה לא תנטרל יריב אך היא מספיקה על מנת לקבל נקודה או מחצית נקודה בקרב תחרותי. התנועות, העמידות בזמן מיקוד הטכניקה ואפילו אופן ייצור העוצמה מותאמים לסביבת עבודה זו. בתחרות קאטה הדגשים הם בדר"כ על אלמנטים תנועתיים ויזואליים תוך היצמדות לחוקים. בקראטה אוקינאוי מסורתי קיים דגש על עבודת בסיס (קיהון 基本) רבת שנים, האופי התנועתי וייצור העוצמה שונים לחלוטין מאשר בקרבות זירה. נעשה שימוש במגוון כלים מסורתיים כגון מאקיווארה, צ'י-אישי, ניגירי-גאמה ודומיהם. גם אופן העבודה על קאטה שונה לחלוטין תוך דגש על ריכוז פנימי, עוצמה וכוונה. ה- "בונקאי" (יישום) תופס מקום מרכזי בקאטה כמו גם תפקיד הקאטה בלימוד ובתרגול עקרונות תנועה, חיזוק הגוף והבריאות והעברת ידע. הקראטה המסורתי נושא אופי פרגמטי ורוחני. מקומו ניכר בכל תחום בשגרת חייו של הקראטה-קה. העיסוק הוא לשנים ארוכות. העבודה הפיסית והמנטאלית רבת השנים משפיעה על המתרגל כמים המחליקים חלוק אבן, גל אחר גל, יום אחר יום, חודש אחר חודש, תקופה אחר תקופה. הפעילות בקראטה אוקינאוי מסורתי נערכת במקום המכונה "דוג'ו", שמשמעותו "המקום בו עוסקים בדרך". מוסריות, ענוה, משמעת עצמית, סבלנות, נימוסין וכבוד לזולת מהווים ערכי יסוד ומופיעים באופן כזה או אחר ב- "דוג'ו קון" 道場訓 Dojo Kun הם חוקי ה- דוג'ו. האוקינאוים נותנים מקום מרכזי בקראטה לתרגול מנטאלי ולאתיקה ולדוגמה מספר מונחים התופסים מקום מרכזי בקראטה האוקינאוי: Shuyo 修養 ו- Shushin 修身, הסימניות מסמלות פיתוח או טיפוח עצמי לא רק ברמה הפיסית אלא בעיקר ברמה הרוחנית דרך משמעת עצמית, מודעות גבוהה, אופי ומסירות. במונח Seishin Shugyo 精神修行者 מסמלים סימני הקאנג'י תודעה, רוח, נפש, כוונה, משמעת, כיוון, אל, אדם. צירוף הקאנג'י מורה אל עבר כוונתו המוסרית והרוחנית של האדם ומסירותו. במונחים מופשטים יותר הכוונה ל- "תרגול רוחני" או "אימון מנטאלי". למעשה דרך התרגול הפיסי משפר הקראטה-קה את אופיו, רוחו וטוהר ליבו. אם כן, האימון הפיסי והטכניקה מהווים אמצעי על מנת לשפר את אופיו ובריאותו של אדם. פיתוח העוצמה מתבטא בקראטה האוקינאוי כעוצמה פנימית בליבו, ברוחו ובכוונתו של אדם כאשר הביטוי הפיסי הוא מימד נוסף בעוצמה זו אך לבטח לא העיקרי. הקראטה המסורתי משקף את התרבות וההוויה האוקינאוית הנינוחה ומאירת הפנים ועם זאת אוצר את העוצמה הפיסית והמנטאלית של אמנות הקראטה כבעבר, עוצמה הבאה לידי ביטוי בכל תחומי החיים. איציק כהן 19/07/2012 חזרה לדף המאמרים