מדע ואמנות / מאת איציק כהן חקר הקראטה על ידי הקראטה-קה הוא תהליך מבורך המראה על מעורבות ועל עניין באמנות. מעבר לכך זהו חלק חשוב בהתפתחות המתרגל. לכל אחד מאתנו יש יכולות ונטיות שונות. בנוסף לכך, לכל שלב בהתפתחות קיימים מאפיינים שונים וראיית דברים שונה. כל אלה יחדיו יוצרים מגבלות מסוימות מחד ואופק התפתחותי מאידך. תופעה נפוצה בקרב מתרגלים היא "הבנת הרעיון או העיקרון". בנקודת זמן מסוימת נדמה כי אנו מבינים את העיקרון בשלמותו ולעומקו. בחלוף תקופה נוספת אנו מרגישים כי הבנתנו בעבר לקתה בחסר וכי עתה אכן השלמנו חסר זה. כלומר בפעמים הקודמות נדמה היה לנו שאנו מבינים אבל כעת אנו יודעים שאז הבינונו חלקית בלבד ואילו עתה סוף סוף, הגענו להבנה המלאה. כך עוברות השנים ועוברים העשורים עד שאנו מבינים כי אנו אכן מבינים הרבה יותר, אבל הבנה זו היא חסרת גבולות. תהליך התובנות הינו אינסופי. ככל שנחווה יותר כך נבין את הדברים מעט אחרת. פני הדברים אינם דומים לעומקם. ההבנה העמוקה עוברת דרך הנסיון והחוויה ולא דרך הסברים לוגיים כאלו ואחרים. טבען של ההתפלפלויות לייצר גירויים חדשים, לפתח את אלו הקיימים ולהסיר אי-בהירות, אולם דווקא אותן התפלפלויות עלולות להוביל אותנו גם למקומות שגויים. לכן נוכחות המורה הן בדיונים והן בתרגול חיונית כל-כך. כמובן שעל התלמיד לתרגל לבד ולהתעמק בתרגול, אולם שייכותו למקום ולמורה מנחה היא חיונית. לחלק מחוסר הבהירות תפקיד חשוב בתהליך הלימוד והתרגול ותפקידו של המורה לספק לתלמיד דרך תרגול מתאימה ולאו דווקא תשובה מהירה ופתרון בהיר. מהו בעצם "ידע" או "ידיעה", מהו מקורה, מהיכן הגיעה אלינו וכיצד היא נרכשת? האם ניתן למדוד כל "סוג של ידע או ידיעה" בכל תחום? ומה על "ידע חלקי"? מהו היחס בין ידיעה למציאות? אפיסטמולוגיה או "תורת ההכרה" הוא ענף בפילוסופיה העוסק בדיוק בשאלות אלו, כמו מהות הידיעה וגבולותיה. שאלות מרכזיות הן: מהי ידיעה, כיצד היא נרכשת. יש להבחין בין הידע "איך", הידע "מה" והידע "כי". מיהו האוחז בידע ברכיבה על אופניים? האם זהו הפיסיקאי היודע להסביר אודות עקרון שיווי המשקל למרות שמעולם לא רכב על אופניים, או האם זהו ילד בן 6 שפשוט רוכב על אופניים למרות שאינו יודע להסביר כיצד הוא עושה זאת. אנו יודעים שמבנים קבועים של חשיבה משפיעים על האופן בו אנו מקטלגים דברים. תפישתנו את האובייקט תלויה בשיוכו לפרוטוטיפים המוכרים לנו יותר מאשר במונחי צורך או יעילות. אם אנו מאמינים שדרך מסוימת לעשיית דברים יעילה יותר מן השנייה, הרי שגם נתרגל לכך ונרגיש בכך. ולהיפך, אם אנו מרגישים שדרך מסוימת יעילה יותר הרי שגם נאמין בכך. נאמץ דרך זו בגלל אמונה או הרגשה או מדידה שעלולה להיות חלקית או שגוייה, אך לאחר שהתרגלנו לדרך זו יהיה קשה לשנותה הן במישור הקוגניטיבי והן במישור המוטורי. כל פיסיקאי או מתמטיקאי נזקק לאלמנט יצירתי מעבר ללוגיקה ולנוסחאות, ממש כשם שכל שחקן נזקק לדיקציה, מימיקה ותנועה. כך גם המוסיקאי, הפסל, הצייר, הרקדן וגם הקראטה-קה. אמנות אמנם נעזרת במדע, וטוב שכך, אך היא איננה מושתתת עליו ואינה משנה את קווי המתאר שלה על פיו. האמנות היא יצירתית, אינטואיטיבית והרמונית. היא איננה נגישה לניתוחים מדעיים שיטתיים ואיננה חשופה לשינויי גישות כתוצאה מגילויים חדשים המשתנים מעת לעת. תכונות האמנות כוללות גם את ייחודיות היצירה ואינדיבידואליות היוצר. לעומת זאת, במדע על האמת להיות מוכחת, מוסברת, ברורה, חד -משמעית וקונסיסטנטית בתוצאותיה. האמנות היא ספונטנית. היא אינה מוכחת אלא מתפרשת. היא אינה תמיד ברורה אך בכוחה לייצר איכות בלתי מתפשרת שאינה אמורה להיות מוסברת או מועתקת כמו ציור, סונטה או תנועה המעבירים רטט רגשי. נוכל לאתר משהו מן האמנות בכל מדע ומשהו מן המדע בכל אמנות אך אין לבלבל בין השניים. ניתן להמשיך ולמתוח קווים מקבילים או לחילופין נקודות מפגש בין מדע לאמנות, אך השוואה שכזו חסרת טעם ואינה רלוונטית. ידע אפריורי הוא ידע שאינו תלוי ניסיון, הוא אינו אמפירי, ומושג על ידי השכל לבדו. ידע אפוסטריורי הוא ידע שתלוי בדרך כלשהי בניסיון בעולם, ידע שהוא אמפירי בדרך כזו או אחרת. בחלק ניכר מההיסטוריה של הפילוסופיה ובעיקר בפילוסופיה של העת החדשה נתקיימו ויכוחים בנוגע לעצם הִתכנותם של שני סוגי ידיעה אלה. בקראטה כמו ברוב התחומים, ובמיוחד באמנויות קלאסיות, הבשלה היא תהליך ארוך. בן העשרה בטוח בבגרותו, בידיעותיו וביכולותיו. לאחר גיל עשרים ותקופת השירות הצבאי שוב חל שינוי בתחושותיו אלו והן אכן מגובות בידע שרכש ובנסיון שצבר. לאחר לימודיו האקדמיים שוב חוזר התהליך על עצמו. עתה הוא סמוך ובטוח שהוא מבין מה וכיצד יש לעשות את הדברים. כך גם לאחר מספר שנים בעבודתו, בהן הוא חידד את מקצועיותו והאדיר את מיומנותו. ואולם לאחר עשור נוסף הבנתו ויכולותיו יהיה רבות לאין שיעור. וכך אנו מתניידים מתקופה לתקופה. אז ורק אז, חלק מאנשי המקצוע או לענייננו המתרגלים, ימצאו את דרכם אל פרוזדור האמנות. המונח “Shu Ha Ri” מבטא תהליך זה. בתקופה המודרנית, המדע מקדם את האמנות בעיקר בתחום ההבנה. המדע הינו אובייקטיבי אולם המדען הוא סובייקטיבי. לא אחת קרה וקורה שחוקרים חלוקים בדעותיהם. בנוסף קיימות גישות שונות שלא תמיד מתיישבות האחת עם השנייה או שגישה מסוימת מתבררת כשגוייה או כלא מדויקת. נוסיף על כך שעשויות להיות שתי מערכות סגורות הבנויות לוגית על אקסיומות שונות ושתיהן נכונות, כל אחת לעצמה. דוגמה לכך היא הגאומטריה האוקלידית המקובלת. אולם קיימות שיטות גיאומטריות אלטרנטיביות שאינן אוקלידיות. כך גם בין אמנות קלאסית כגון קראטה לבין ספורט הישגי או מדע. אין עוררין על כך שספורט הישגי מוביל לתוצאות אדירות. למדע חלק דומיננטי בכך והשיטות מתקדמות, משתכללות ומשתנות כל העת. לעיתים גישות מקובלות משתנות באופן משמעותי. כך למשל כאשר היה מקובל מדעית במשך שנים כי בנושא מדרך כף רגל אופטימלי אצל אצנים. מדרך אשר מתגלגל מעקב כף הרגל קדימה לכיוון כרית כף הרגל. בשנים האחרונות בעקבות צפייה באצני צמרת שאינם מתרבות המערב השתנתה הגישה לחלוטין וכרית כף הרגל הפכה לדומיננטית יותר גם במגע כף הרגל הראשוני עם הקרקע. גם אופן זינוק האצן שונה כיום לחלוטין מזה שהיה בעבר. בעבר מבטו של האצן היה לפנים ונהוג היה לאחר הזינוק ליישר את חלק הגוף העליון מהר יותר. כיום המבט בעת הזינוק ומעט אחריו יופנה מטה אל הקרקע. עם הזינוק פלג גוף עליון מוטה קדימה, כמעט עד אובדן שיווי משקל, על מנת להאיץ ולמקסם את הזינוק. לספורט הישגי דרושה מיומנות טכנית גבוהה מאד. הספורטאים מגיעים למיומנות זו בתקופה נתונה ולאחר מיכן הם פורשים. עולם האמנויות הקלאסיות בנוי באופן שונה לחלוטין. הוא אינו טוב יותר או פחות, הוא פשוט שונה. שונה באיכויות, במטרות, בתוצאות, בתוכן ובאווירה. הוא מושתת על אינדיבידואליזם בתוך מסגרת מקובלת שבד"כ אינה משתנה ואפילו מקבלת משנה תוקף במשך השנים. קיימות דוגמאות רבות ואביא שתיים מהן: האחת דווקא מעולם היין. ניתן כיום לייצר יין איכותי בתקופה קצרה בעזרת הנדסת מזון. אניני הטעם המבינים יבחינו בין היין המודרני לזה שעבר תהליך יישון קלאסי. גם שופטי היינות נותנים ליין ציונים באופן סובייקטיבי ובתוך מסגרת פרמטרים מקובלת, ואכן הם מגיעים לתוצאות כמעט זהות. הדוגמה השנייה היא מעולם הבלט הקלאסי. איכות התנועה של הרקדן היא סובייקטיבית וייחודית, והיא נעה על ציר פרמטרים מקובלים במסגרת הבלט הקלאסי. לכל רקדן תהנה איכויות משלו גם בתוך מסגרת כוריאוגרפית נוקשה. בנוסף, ככל שהרקדן איכותי יותר, יינתן לו חופש רב יותר לביטוי עצמי במסגרת הקיימת. בעולם הספורט למשל מחפשים את היכולת הטכנית הגבוהה ביותר. בעולם המחול הקלאסי, הקראטה והאמנות הקלאסית בכלל, היכולת הטכנית היא כלי בעזרתו האינדיבידואל יוצר איכות שלא תמיד ניתנת להסבר טכני מופשט, למדידה או לכימות. המדע אמנם מדויק אבל לעיתים יסיק מסקנות שונות לאורך השנים מסיבות שונות כמו גילויים חדשים, התקדמות טכנולוגית וטעות בהתבוננות. לכן בבואנו להביא טיעונים מעולם המדע או הספורט ההישגי ולהשליכם על עולם האמנות הקלאסית כגון קראטה, חובה להתחשב במספר גורמים: יש להבחין באופן מובהק בין אמנות קלאסית לבין ספורט. מדע אמנם מסייע רבות להבנה ולשיפור האמנות, אך אינו בעמדה בה יכתיב לאמנות את אופן התנהלותה, אפילו ברמה הטכנית. מגבלות החוקר או המתבונן עלולות לצוץ בגישה, בשיטת המחקר, בנסיונו ובהבשלתו. לכן כאשר קראטה-קה שוטח טיעון ומביא הסבר לוגי לכך, הוא עלול לשגות. לעיתים קרובות כך אכן קורה. התהליך חיובי משום היותו מעורר את התלמיד לחשיבה ולניתוח. זהו חלק חשוב בלימוד. לסיכום אמנות אכן נעזרת במדע אך היא אינה מושתתת עליו ואינה משנה את קווי המתאר שלה על פיו. היא יצירתית, ספונטנית, אינטואיטיבית, אינדיבידואלית, הרמונית וייחודית. מדע לעומתה נשען על אמת מוכחת, מוסברת, ברורה, חד -משמעית ובעלת תוצאות קונסיסטנטיות. האמנות אינה מוכחת אלא מתפרשת. היא אינה תמיד ברורה או מוסברת אך היא מייצרת איכות בלתי מתפשרת. יש מן השונה ומן המשותף למדע ולאמנות אבל השוואה בין השניים היא בלתי רלוונטית. כך גם בין ספורט הישגי ואמנות. מבנים קבועים של חשיבה ופרוטוטיפים מוכרים לנו משפיעים על האופן בו אנו תופשים ומקטלגים דברים. אם אנו מאמינים שדרך מסוימת לעשיית דברים יעילה יותר מן האחרת, הרי שנתרגל כך ונרגיש בכך. ולהיפך, אם אנו מרגישים שדרך מסוימת יעילה יותר נעשה רציונליזציה ונאמין בכך. לעיתים נאמץ טכניקה או דרך מסויימת בגלל הסבר או מדידה חלקיים או שגויים, בגלל הרגשה או אמונה בדבר. אולם לאחר שהתרגלנו לדרך זו יהיה קשה לשנותה הן במישור הקוגניטיבי והן במישור המוטורי. תפקידו של המורה הוא לתת לתלמיד לתהות ולטעות, ולכוונו על מנת לקדמו בכיוון הרצוי. על התלמיד להמשיך ולחקור, אולם עליו לתת אמון במורה. כך במשך שלושים השנים הראשונות בדרכו. הקראטה-קה יכול לחקור את שהינו רואה, מרגיש או מודע לקיומו. הוא אינו יכול לחקור את שאינו רואה או מרגיש. לשם כך חשוב כל כך האמון במורה. בהוראת האמנות הקלאסית לעיתים מסתפק המורה בהסבר טכני קצר ונותן למתרגל להתנסות. הלוגיקה אינה מהווה תחליף לתהליך ההתנסות ואף מפריעה לו. לעיתים המתרגל, גם זה המנוסה, אינו בשל להבנת התהליך ועליו להתמקד בעשייה ולא בהבנה הלוגית. משיבשיל – יבין. העיסוק באמנות הוא העיסוק בעצמך, בפנימיותך. זהו תהליך פנימי ולא תהליך טכני חיצוני. על המתרגל להבשיל על מנת לגלות את גרעין האמנות. איציק כהן 18/08/2016 חזרה לדף המאמרים