Sanshi-Monbo, Koku וקראטה / מאת איציק כהן נתיב הקראטה רצוף בשני מסדרונות המוכרים לנו ב- זן: SANSHI-MONBO – צעידה בדרך תחת המורה Sensei. KUFU – מאמץ אישי (KUFU-ZAZEN בזן כאשר הכוונה היא למדיטציית זזן). שני המסדרונות הללו הכרחיים על מנת להשלים את לימוד המתרגל ולהביאו לכדי הבשלה או "סטורי" ("הארה"), כפי שנהוג לכנות זאת ב- זן. אם המתרגל דבק בשני העקרונות הללו, הרי שיתכן כי הוא יתקדם עד למודעות מלאה ולהבנה עמוקה אינטואיטיבית של הדברים. המתרגל עשוי לרכוש מודעות זו אך ורק דרך תרגול אישי, נסיון וחוויה ישירה. הבסיס Kihon מהווה למעשה שורת טכניקות בשליטה עצמית המכוונות להשגת רמת מודעות עמוקה אינטואיטיבית זו. חזרה על פעולות היא כלל חשוב והיא מקבלת משנה תוקף בכל תחום בין אם מדובר בספורט מקצועי כמו כדורגל, כדורסל, טניס והתעמלות ובין אם מדובר באמנויות קלאסיות כמו מוסיקה, אופרה, באלט או קראטה. ניתן לחלק את הפעילויות לשתי קבוצות: קבוצה ראשונה היא זו המכילה בסיס Kihon 基本 באופן פשוט, מונוטוני ובקצב אחיד אשר מביא את המתרגל למצב של תודעה עירה ומלאה. פעילות זו תעניק לו חוויות חדשות והבנה עמוקה יותר של האמנות. קבוצת שנייה היא זו מכילה פעולות רבות וטכניקות מורכבות. תרגול קבוצה זו נועד לשפר את המיומנויות הטכניות של המתרגל במצבים שונים. ניתן לתאר זאת מזווית ראייה נוספת. תרגול אמנות הקראטה מורכב משתי פעילויות סינרגטיות האחת עם השנייה: פעילות פיסיולוגית ופעילות פסיכולוגית. הפעילות הפיסיולוגית כוללת פוזיציות, תנועות, טכניקות וסוגי נשימה. הפעילות הפסיכולוגית כוללת מיקוד מנטלי, ריכוז וקשב או במילים אחרות: מדיטציה. כמו בתרגול זן, גם בתרגול קראטה הגוף והנפש או "חומר ורוח" הופכים לאחד. מעניין שבפילוסופיה הבודהיסטית נובע הסבל מ- "תריסר החוליות". על מנת לסיים את הסבל ולנתק את שרשרת החוליות (שהראשונה בהם היא Avidyā, בורות או הבערות), ועל מנת להגיע להארה ולהבנה Satori, על המתרגל לעשות מאמץ אישי נכון. מאמץ אישי מוביל את המתרגל דרך תהליך ניסוי וטעייה (ניסוי ותהייה), מפלס את דרכו של המתרגל ומבסס אט אט את נסיונו. ואולם, מהו אותו "מאמץ אישי נכון"? כיצד מבחין המתרגל בין "נכון" לבין "שגוי"? זהו תפקידו של המורה להנחות ולכוון את התלמיד. לכן כה חשוב שהמתרגל ידבק בעקרון ה- SANSHI-MONBO כלומר לתת אמון מלא במורהו וילך במסירות בדרך מורהו. אם נחבר כל זאת יחדיו נראה כי פעילות הקראטה מורכבת מאינטראקציה בין הרגולציה של גוף, נשימה ותודעה. כל האלמנטים הללו מצויים בתנועות מורכבות ובטכניקות אימון שונות. עם זאת, אך ורק בבסיס Kihon נמצא את האלמנט המדיטטיבי בו המתרגל מעניק תשומת לב מרבית לפרטי פרטים ועשוי לקבל תובנה עמוקה של הדברים. על המורה להנחות ולכוון את המתרגל בהתאם ליכולותיו של התלמיד. בהחלט יתכן כי שני מתרגלים או יותר יבצעו אותה טכניקה וכי המורה יתקן כל אחד מהם באופן שונה או יתקן פרטים שונים. יתירה מכך יתכן מצב בו המורה יחשיב פעולה זהה כנכונה במתרגל אחד וכשגוייה במתרגל אחר. לעיתים חשוב כיצד הגיע המתרגל לתוצאה מסוימת יותר מאשר התוצאה עצמה. סיבה זו חשובה משום הרצון לקדם את הבנת התלמיד ויכולותיו ולנתב אותו כיאות. התלמיד אינו תמיד מודע למשמעות העמוקה בהערת המורה. עובדה זו מקובלת, כל עוד התלמיד ממשיך לתרגל בשקדנות תחת אינו הפקוחה של מורהו. הנסיון והחוויה יובילו את המתרגל להבנה טובה ועמוקה יותר במשך הזמן, כאשר המורה מכוון את תלמידו למאמץ אישי נכון. זהו מסדרון ה- SANSHI-MONBO ומסדרון ה- KUFU או במילים אחרות הצעידה ב- דרך בהנחיית המורה תוך מאמץ אישי נכון. איציק כהן 05/11/2016 חזרה לדף המאמרים