תקופת ריוקיו-די Ryukyu-di / מאת איציק כהן המונח ”Ryukyu-di Era” אינו מופיע בלשון זו בספרי ההיסטוריה או בספרות המקצועית. ממלכת ריוקיו התקיימה עד לסיפוחה הרשמי ליפן בתאריך ה- 11 במרץ 1879 ואז הוכרזו האיים כ- "אוקינאווה" Okinawa Prefecture. כמובן שלחימה בממלכת ריוקיו הייתה קיימת עוד לפני המאה ה-13. ה- צ'וזאן סייקאן Chūzan Seikan 中山世鑑 "המראה של צ'וזאן", הינו הלקט ההיסטוריה הרשמי הראשון של ממלכת ריוקיו, ובו עולה שמו של מינאמוטו טאמטומו Minamoto Tametomo 源為朝 (1139-1170), אולם סיפורו של מינאמוטו מהווה פתיח מן המאה ה-12 לתקופת "ריוקיו-די" ואינו נכלל בה. על שום מה "ריוקיו-די"? ריוקיו Ryukyu 琉球 – היא שרשרת האיים בה הייתה הממלכה המקומית, היא ממלכת ריוקיו. די Di 手 – זהו הקאנג'י "טה Te" ביפנית שמשמעותו "יד". הקאנג׳י "Te" נהגה כ- "Di" בשפת תושבי האיים (Uchinaaguchi 沖縄口/ウチナーグチ). כלומר "ריוקיו-די" בתרגום חופשי היא "יד-ריוקיו", בדומה ל- "טודי" Toudi 唐手 (יד טאנג) ול- "קראטה" Kara-te 空手 (יד ריקה). אני מגדיר את " תקופת ריוקיו-די Ryukyu-di Era " כתקופה בה התפתחה הלחימה האוקינאווית בידיים ריקות ובכלי נשק. ראשיתה של התקופה במאה ה-13 והיא נפרשת עד למאה ה-19, עם סיפוחם הרשמי של איי ריוקיו ליפן וסיום קיומה של ממלכת ריוקיו. בתקופת שלוש הממלכות Sanzan period三山時代 במאה ה-14, התחלקו איי ריוקיו בידי שלוש ממלכות שסחרו ולעיתים גם נאבקו ביניהן. לכל ממלכה היה כוח צבאי עצמאי קטן ומאבקי הכוח היו בעיקר פנימיים. בתקופת ה- גוסוקו (גושיקו) Gushiku period 城時代 במאות 12-15. נבנו מצודות על ידי הלורדים הפאודלים (Aji/Anji) שעמדו בראש שלוש הממלכות. כבר בתקופה זו התפתחה הלחימה באיים הן בכלי נשק והן בידיים ריקות בהתאם לצרכים המקומיים ולמאבקי הכוח והשליטה בין שלוש הממלכות. אולם עיקר התפתחות הלחימה המקומית והקשר המשמעותי לקראטה האוקינאווי בן ימנו החל דווקא בתקופה העוקבת, כלומר מן המאה ה-15 ועד המאה ה-19. בתקופה זו היו קשרים בילטרליים ענפים עם סין, יפן ואפילו סיאם. חשוב לציין שלמרות ההשפעות המהותיות של אמנויות הלחימה משלוש הארצות הללו, הרי שהלחימה האוקינאווית שמרה על ייחודה ההתפתחותי, על התפישה ועל האופי המיוחד לה. אופייה הייחודי ניכר הן בקראטה והן בקובודו האוקינאוויים. ההבדלים בין ריוקיו-די לקראטה קיימים הבדלים מהותיים בין תקופת "ריוקיו-די" לבין הקראטה בן ימנו. הבדלים אלה נובעים ממספר סיבות. נדגיש כי איננו מתייחסים לחייל במסגרת הצבאית הרגילה אלא ללוחם או המאבטח המקצועי בשירות הממשלה ובית המלוכה. אלו הן הדמויות מהן התפתחה לחימת ריוקיו-די. תנאים סביבתיים, צרכים ומיומנויות הלחימה בתקופת ריוקיו-די קשורה הייתה בטבורה לסביבה הגיאופוליטית ולצרכי אבטחה ממלכתיים. הלחימה התנהלה בתנאי אמת עם תוצאות הרות גורל והשלכות אישיות ומדיניות. מבחינה אישית הלוחם עמד בסכנת פציעה או מוות וכל טעות עלולה הייתה לעלות בחייו או בחיי חבריו. מבחינה מדינית משימה שכשלה עלולה הייתה להסתיים באבדן מטען יקר, נזק כלכלי או מדיני, או מות אישיות חשובה אותה אבטחו הלוחמים. לעיתים עמד הלוחם או צוות המאבטחים מול מתנקש מקצועי או מול כוח גדול ומיומן כגון פשיטות הפיראטים Wakō 倭寇, אשר היוו סכנה גם לממלכות גדולות כמו סין, יפן וקוריאה. מסגרת ממלכתית רשמית המאבטחים פעלו במסגרת ממלכתית, בשירות הממשלה או בית המלוכה. אופי הפעילות לא היה להגנה עצמית אינדיבידואלית, אלא למשימות הגנה ואבטחה מוגדרות היות. לעיתים הלוחם נשא כלים צבאיים כמו חרב ורומח, פעמים אחרות היה שימוש ב-סאי ולעיתים נדרשה מיומנות גבוהה בלחימה בידיים ריקות. במקרים רבים היה הלוחם בעל תפקיד ממלכתי מוגדר בנוסף להיותו מאבטח כגון כותב מפות או מתרגם. טכניקה, טקטיקה ואסטרטגיה, זמן לימוד ותרגול כפי שצויין, המשימות ברובן היו מוגדרות היטב ונתן היה להתכונן אליהן מראש הן ברמת התכנון והן ברמת ההכנה. ניתן היה להתכונן טקטית למשימה, להגדיר תפקידים, להגיע לרמת תיאום גבוהה, להתאמן ולהעלות את רמת המיומנות וסיכויי ההצלחה לעמידה במשימה. המאבטחים נדרשו לפעול ברמת הפרט, לעיתים כצוות מתואם ולעיתים בתיאום עם כוחות מקומיים או כוחות בקנה מידה גדול יותר. דוגמה לכך היא תיאום בין כוח אבטחה של ממלכת ריוקיו לכוח אבטחה סיני, כשספינות מ- ריוקיו הגיעו לסין או כשספינות סיניות הגיעו ל- ריוקיו, בין אם היו אלו ספינות מסחר או ספינות שעל סיפונן צוות דיפלומטי. עוד נדרשו המאבטחים למשימות על סיפון האניות או ביבשה. לעיתים תוכננו המשימות לפרטים ולעיתים גורם ההפתעה שלט. הלוחמים גילם של הלוחמים היה הצעיר. הם היו חזקים פיסית. יכולתו הפיסית של הלוחם הייתה חשובה ומצב גופני ירוד לא אפשר ללוחם לפעול בהצלחה. הלוחמים חישלו את גופם, אשר שימש ככלי הגנתי והתקפי. קיימות מספר עדויות היסטוריות סיניות, יפניות ומערביות, אשר הותירו רושם עז על המתבוננים, אשר תיארו במיוחד את מקצועיות הלוחמים, את השימוש בגופם ככלי נשק ואת עוצמתם יוצאת הדופן. הלוחמים היו בני המעמדות הגבוהים, משכילים ובדרך כלל בעלי מקצוע או משרה רשמית בגוף ממשלתי או בבית המלוכה. עובדה זו חשובה כדי להבין את אופיים ואיכותם של הלוחמים הללו. יותר מכך, חשוב להבין מי היו אלה אשר התוו את התפתחותה ההיסטורי של הלחימה המקומית באיי ריוקיו. תקופת "ריוקיו-די" מסתיימת בסוף המאה ה- 19 וראשית המאה ה-20, כאשר הלחימה המקומית עברה מן המעגל הממלכתי המקצועי אל המעגל האזרחי המצומצם. לאחר מספר עשורים שוב עבר הקראטה טרנספורמציה, נכנס למערכת החינוך וקיבל אופי שונה במישורים הטכניים, הפיסיים והמנטליים. משהתפשט הקראטה למערב ונכנס למעגל הספורטיבי, שוב השתנה הקראטה. לסיכום בתקופת ריוקיו-די הלוחם היה צעיר יחסית ונדרש לעמוד לעיתים במשימות מורכבות יחסית הן ברמת הפרט והן ברמת הקבוצה. מחד הוא התאמן והכין עצמו לאופי המשימות אך מאידך לא היה לו פרק זמן ארוך בן חודשים או שנים כפי שיש כיום. המשימות היו במסגרת ממלכתית ופעמים רבות נאלץ הלוחם לעמוד מול לוחמים חמושים ומיומנים ולא מול גנב מזדמן. אופי הלחימה טכנית, טקטית ופסיכולוגית היה שונה בתכלית מאשר כיום. הסכנה הממשית, הגיל הצעיר, זמן התרגול הקצר והעמידה במשימה העמיד בפני הלוחם אתגרים שונים מאלו של הקראטה-קה בן ימנו. כיום הקראטה המודרני פונה יותר לכיוון האתלטי/ספורטיבי ולממד הויזואלי יש ערך מרכזי. בנוסף משמש הקראטה כלי יעיל הן לשיפור הכושר הגופני והן לחיזוק מנטאלי. לבסוף משמש הקראטה גם ככלי להגנה עצמית. למרות המחנה המשותף בלחימת ידיים ריקות, הרי שקיים שוני מהותי בין הגנה עצמית אזרחית לאינדיבידואל לבין קרב פנים אל פנים צבאי או מקצועי במסגרת ממלכתית, שם נדרשת מיומנות גבוהה מאד וחוסן מנטלי. הלוחם בתקופת ריוקיו-די לא נדרש למגוון טכני רחב יריעה ולאינסוף קאטות. הוא נדרש לידע טכני מעשי ברמה גבוהה לשם הכרעת הקרב, דהיינו ליכולת ביצוע ״קיהון״ ברמה גבוהה מאד וביכולת אדפטציה של הקיהון למצבים המשתנים. כך גם כיום. ג’ודוקא טוב יכיר והתאמן על הרפרטואר הטכני אך בדרך כלל יהיה מיומן בטכניקה בודדת או מספר טכניקות מצומצם אתן יכריע את הקרב. כך גם לוחם יחידה מובחרת או מאבטח מקצועי מיומן התאמן שוב ושוב על תפעול הנשק והתנהלות בסיסית ולכן ידע לפעול היטב בסביבת העבודה שלו. ההתמצאות בפרטים הקטנים ומיומנות שליפת האקדח המהירה, המיקוד במטרה והתגובה היעילה הם המכריעים בין כשלון ולצלחה. זוהי גם הסיבה שהמורים באוקינאווה מעניקים חשיבות לקראטה וחשיבות רבה עוד יותר לתרגול הבסיס "קיהון" לעומקו. המיומנות בהבנת הבסיס הייתה ונשארה המיומנות הגבוהה, המורכבת והחשובה ביותר. איציק כהן 07/05/2018 הערה: החומר במאמר זה נלקח בחלקו ברשות מתוך הספר Karate Uchina-Di 沖縄手 - Okinawan Karate: An Exploration of its Origins and Evolution חזרה לדף המאמרים