הקראטה כזירה מולטי-דיסיפלינרית / מאת איציק כהן לקראטה פנים רבות, ולכל פן קיימים מאפיינים, מטרות ואתגרים הייחודיים לו. רקע המונח ״קראטה״ מתייחס לאמנות לחימה שצמחה והתפתחה בממלכת ריוקיו. שרשרת איי הממלכה סופחו רשמית ליפן בשנת 1879 ומאז נקראים על שם אחד האיים הגדולים בשרשרת, אוקינאווה. בתקופת ממלכת ריוקיו התפתחה הלחימה המקומית ללא שם. היו אלו לוחמים ומאבטחים מיומנים שנשאו במשימות אבטחה מגוונות בשירות בית המלוכה והממשל. לאחר עידן ממלכת ריוקיו הלחימה המקומית עברה שינוי ונדדה לאוכלוסייה האזרחית. רק בתחילת המאה ה-20 הוחלט על השם "קראטה". הקראטה נדד מאוקינאווה ליפן ולשאר העולם. מאז עבר הקראטה שינויים רבים והתאים עצמו לרוח התקופה, הסביבה והצרכים. כיום מכיל הקראטה מספר תחומים ובכל תחום נגזרת דיסיפלינה בהתאם לסביבת העבודה, קהל היעד והמטרות העיקריות. כמובן שקיים קשר בין התחומים והמשותף ביניהם רב. יחד עם זאת, דווקא השוני יוצר את ההבדלים המהותיים שבין התחומים: הגנה עצמית בסיסית, לחימה או הגנה עצמית ייעודית, מורשת ומסורת, פולקלור, ספורט פופולרי, ספורט הישגי, העצמה אישית, טיפולי. הערות 1. המאמר אמנם בלשון זכר אך הוא פונה גם לנערות ונשים, ועמכן הסליחה. 2. יצוין כי בכל מסגרת קבוצתית, חשוב לתת תשומת לב לכל מתרגל ולהתאים את אופי הלימוד והטכניקות ככל הניתן לאינדיבידואל. הגנה עצמית בסיסית קורס קצר בן מספר מפגשים מוגבל, בו נלמדות ומתורגלות טכניקות בתבניות תנועה טבעיות ופשוטות. המטרה – להקנות למתרגל/ת כלי יעיל להגנה עצמית, עד כמה שניתן במינימום זמן. אני משווה קורס זה לקורס החייאה בסיסי. בשני המקרים המתרגל אינו יוצא בעל מקצוע מדופלם, אך הוא יוצא עם ידע בסיסי שבהחלט עשוי ומיועד להציל חיים. הגנה עצמית בסיסית לחימה או הגנה עצמית ייעודית קורס בגישה וטכניקות המיועדים לסביבת עבודה ספציפית. הקורסים עשויים להוות מסגרת קבועה או ארוכת טווח ברמות מקצועיות שונות: קורסים בסיסיים לקבוצות יעד כמו שומרים במקומות בילוי או מרכזי קניות, באיגודים אזרחיים ועירוניים (כגון פקחים), מסגרות משטרתיות שונות, מסגרות צבאיות שונות וכן גופי בטחון כגון אבטחת אישים. המטרה אינה הגנה עצמית אלא הגנה על אדם, קבוצה או מתחם. במקרים כאלו יתכן ודווקא המתרגל הוא היוזם את המגע העקבות השתלשלות אירועים. דוגמאות נוספות לקורסים ייעודיים הן קורס הגנה עמצית לאוכלוסיית נהגים בתחבורה ציבורית כגון אוטובוסים או מוניות. קורסים קיימים גם לאזרחים אינדיבידואליים, כאשר חשוב להתאים את מבנה הקורס והמתודה לפרט (נער, נערה, מבוגרים, סביבת עבודה ויכולות המתרגל/ת). מנעד האיומים, המטרות וקהל היעד גדול. לחימה ייעודית בידיים ריקות מורשת מסורת המונח ״קראטה מסורתי״ שכיח למדי, אולם הוא שונה בתפישה בין ארגונים או תרבויות שונות. הגדרת קראטה מסורתי ע״פ תפישתי: 1. קראטה – אמנות לחימה שהתפתחה בממלכת ריוקיו, חדלה מלהתקיים לקראת סוף המאה ה-19 והפכה לחלק רשמי מיפן תחת השם: אוקינאווה, שם המשיכה להתפתח. בתקופה מאוחרת יותר נדדה אמנות לחימה מקומית זו ליפן ולרחבי העולם. 2. מסורת – מערכת חברתית-תרבותית של נורמות, ערכים, מנהגים, אמונות ומיתוסים העוברים מדור לדור לאורך ההיסטוריה. לכן, קראטה מסורתי היא אמנות לחימה, כנזכר בסעיף 1, ואשר מקיימת את התנאים הנזכרים בסעיף 2. כלומר קראטה מסורתי היא אמנות לחימה הכוללת מסגרת מובנית בפרמטרים תרבותיים, היסטוריים ואתיקה, לצד מתודה, מכניקת תנועה וטכניקה. עוד אציין שתי נקודות חשובות: נקודה אחת היא המונח "תרבות". קיימת זהות וקיים שוני בין התרבויות השונות. לכל תרבות תפישה ואווירה וקודים התנהגותיים יחודיים, מהן נגזרות גם הגישה הדידקטית ואופן הביצוע. נקודה שנייה היא השושלת דרכה מועברת האמנות מדור לדור. מקור השושלת, אורך השושלת ואותנטיות השושלת. היגה יוצ'וקו סנסיי, מייסד קיודוקאן טאירה שינקין ואקמינה דאי-סנסיי, מייסד שימבוקאן, מתרגלים "בו-טאי-טונפה" כמובן שיש חשיבות רבה לתעודות ולמסמכים המעידים על שייכות לשושלת, על המיקום ההיררכי וכן התואר הנלווה, אם קיים כזה. למשל: תעודה מקורית, מי חתום באופן ישיר על התעודה, הדרגה ״דאן״ ותואר כגון ״שיהאן״, ״רנשי״, ״קיושי״, ״האנשי״. אם מדובר בדוג׳ו או במורה אזי חשוב שתהא תעודת הסמכה ויש חשיבות לתוכן הכתוב בה (הסמכה להוראה בלבד, נציג רשמי ישיר ״שיבו-דוג׳ו״, "שיבו-צ'ו" וכדומה). כיום קיימות מערכות קראטה מקבילות המגדירות עצמן כ- "מסורתי", לכולן מכנה משותף ולכל אחת מהן האפיונים הייחודיים לה. עובדתית, הקראטה באוקינאווה, ביפן ובמערב נבדלים זה מזה באווירה, במכניקת התנועה, במתודה ובתפישה הכוללת. אופן הנעת המותן, קצב, עמידות, אופן ביצוע טכניקה, מונחים כמו ״צ’ינקוצ׳י״ ו- ״גנמאקו״ לא יישמעו בדרך כלל מחוץ לאוקינאווה. הקראטה המערבי בעל אופי יותר אתלטי וספורטיבי. המונח ״בודו״ מתקבל באופן שונה באוקינאווה, ביפן ובמערב. הדגש על תרגול מנטלי חזק הרבה יותר ביפן ובאוקינאווה מאשר במערב, והדוגמאות הן רבות. Receiving instructions from Higa Sensei in Okinawa פולקלור באוקינאווה הקראטה נתפש גם ובעיקר כפולקלור. כמעט בכל פינה נמצא דוג׳ו, אחדים גדולים אך רובם קטנים ומשפחתיים. אתרים ציבוריים, גינות ציבוריות ולעיתים גם בפינות רחוב נמצא אנדרטאות המיוחסות לקראטה. כמעט כל ילד ימצא עצמו מתרגל בדוג׳ו בשלב מסויים בחייו. יש גם חיי חברה וקהילה בדוג׳ו. האווירה מאד חופשית, חברית ומחויכת, אם כי הסדר נשמר. אווירה זו אופיינית לחברה האוקינאווית בכללותה. אגדות וסיפורים רבים הקשורים לקראטה ולקובודו לצד אתרים היסטוריים רבים יימצאו בכל פינה. רוב חברי הדוג'ו מתרגלים בקביעות, והמונח "דרך חיים" מהווה חלק משגרת חייהם ד-פקטו. הופעה באירוע שנתי חגיגי Tag of war אחת לשבוע מתכנסים לאחר האימון לתה/קפה, עוגיות מסורתיות ושיחת חולין ספורט פופולרי ולחילופין הישגי בעולם המערבי הקראטה נתפש כפעילות פיסית יותר מאשר מנטלית. כושר גופני, יכולת אתלטית, הישגיות וגם קצת הגנה עצמית כבונוס. הממד המנטלי כמעט שאינו תופס מקום במערב. רוב העבודה נעשית בקבוצה או עם פרטנרים ואין כמעט עבודה אישית. Today, karate is athletic באוקינאווה לעומת זאת יש דגש רב על עבודה אישית של תלמיד מול מורה או מול תלמיד בכיר אחר וכן של תרגול אישי, הן במסגרת השיעור והן מחוצה לה. בעולם המערבי מתקיימות תחרויות כמעט בכל מקום ברמת הדוג׳ו, ביה״ס או הארגון. בנוסף קיים גם ענף תחרותי הישגי עם פלטפורמה מקצועית יותר, שעות אימונים מרובות, אימונים משלימים וצוות מקצועי מלווה. בתחרות המטרה היא לגרוף מדליות, גביעים ולנצח, בעוד שבמפגש פנים אל פנים המטרה היא לא להפסיד. אימרה זו משרתת היטב את גישתם של האוקינאוויים לקראטה, אך אם נביט לעומק, נמצא שהיא אבן דרך לאורך ההיסטוריה של העם האוקינאווי. בכל עימות, אם נצליח להביא לסיטואציה בה שני בצדדים נשכרים – זכינו לעתיד בחבר ולא באויב. Win-Win situation. העצמה אישית כפי שהזכרנו, התרגול האישי והדרך המתודית בקראטה אוקינאווי היא דרך התמודדות אישית, קשב אישי והתבוננות פנימית. כאשר המורה מעיר על פוזיציה או טכניקה מסויימת, התלמיד יתרגל באופן אישי, יחפש היכן לתקן והיכן לשנות בהתאם להוראת מורהו. כאשר המורה מתקן קאטה, יתרגל התלמיד את הקאטה ויתעמק בה. בהחלט יתכן וקרוב לוודאי שלאחר תקופה ישנה המורה את הסבריו על אותה קאטה עצמה, בהתאם להבשלת התלמיד. התמודדות זו מהווה פן חשוב בקראטה האוקינאווי. חדי העין יוכלו להבחין באופן ביצוע טכניקה או קאטה בין קראטה אוקינאווי לזה המערבי. האיכויות שונות. לא טוב יותר אלא שונה, ללא קשר לנקיון ולדיוק הטכניקה. איכות המיקוד שונה. עובדה זו נובעת ממקור פנימי ומאופן תרגול שונה. תחום טיפולי מזה שנים רבות התחום הטיפולי מתגלה יותר ויותר כיעיל לבעיות וקשיים רבים כגון בעיות מוטוריות, תסמונות שונות, קשב וריכוז, העלאת דימוי ובטחון עצמי ומיומנויות חברתיות. מחקרים ראשונים היו לפני מספר עשרות שנים. בשנת 2001 נחשפתי למחקרים אקדמיים באוניברסיטה לאמנויות לחימה בצ'יבה/יפן. ואולם כיום נעשו כבר מחקרים רבים ברחבי העולם. המתודות ומכשירי המדידה השתכללו, הנתונים הצטברו והידע הופך מדוייק ואמין יותר. קראטה למשל עשוי להוות אמצעי יעיל מאד לילדים בתחום קשב וריכוז, שיפור מיומנויות חברתיות והעלאת דימוי עצמי. חשבו מה קורה לילד שלפתע הופך לבטוח בעצמו, הוא מצליח יותר בלימודים, בספורט, הופך למקובל חברתית. בית הספר שהיה בעברו מקור לכישלון, הופך להיות מקום לבטחון ולצמיחה. לסיכום בכל תחום מן התחומים הנזכרים קיימת מסגרת ומתודה התואמות את המטרות שלשמן אנו מתרגלים קראטה. קראטה תחרותי שונה לחלוטין מקראטה שנועד להגנה עצמית. המסגרת שונה, הטכניקה שונה, האווירה שונה, הקצב שונה, ולמעשה השונות מתבטאת כמעט בכל פרמטר. בקראטה תחרותי נעדיף מהירות, זריזות, תנועה וניידות על פני הפקת עוצמה. קיימים חוקים, ניקוד ולעיתים מספר סיבובים כך שניתן לבנות טקטיקה ואסטרטגיה תואמים. בהגנה עצמית או לחימת פנים אל פנים נשאף לטכניקות פשוטות ומהירות במינימום תנועה תוך מתן חשיבות לנקודות תורפה ולהפקת עוצמה מרבית. בהגנה עצמית נשאף לנתק מגע בעוד שבלחימה נשאף לעיתים ליזום או לחתור למגע. בתחום הטיפולי נשאף לתרגל באופן אישי או בקבוצות קטנות תוך התאמה מקסימלית לאינדיבידואל. פעמים רבות יהיה זה תוך הכוונה ותיאום עם גורמים נוספים. בקראטה אוקינאווי התרגול האישי, חקר הביצוע, הקשב האישי, ההתבוננות הפנימית והפקת העוצמה יוצרים שילוב מעניין ופוטנציאל שיפור אינסופי. Receiving instructions from Akamine Sensei in Okinawa כמובן שניתן לשלב מספר מרכיבים מתחומים שונים וליצור תמהיל המתאים לנו. כדאי לשים לב לשני גורמים: האחד הוא מקצועיות ותשומת לב. חשוב להבחין בין ״כל המוסיף גורע״ ל- ״כל המוסיף הרי זה משובח״. הרי מטרתנו היא לשפר: "גם זה וגם זה", ולא להגיע למצב של "לא זה ולא זה". שילוב התמחויות הוא דבר רצוי אך ראוי שייעשה בתבונה. השני הוא לא לצפות להגיע ליכולות בתחום שאיננו מתמחים בו. כדי להיות אפקטיבי בכל תחום, עלינו ללמוד היטב ולתרגל היטב. יעילות ואיכות דורשים תהליך נכון של לימוד ותרגול. איציק כהן 29/06/2020 חזרה לדף המאמרים