קראטה ופרגמטיזם / מאת איציק כהן האם על הטכניקות ומתודות הלימוד בשיעורי קראטה להיות פרגמטיות? והאם על מכלול הטכניקות הנלמדות להיות "ריאליות"? כמובן שהתשובה חיובית. מבט לעומק יניב תשובה מורכבת יותר. ראשית יש לברר מהי מטרת הלימוד ומהם היעדים הנלווים: בטחון עצמי, חיזוק וגמישות הגוף, לחימה והגנה עצמית וכדומה. הלימוד והתרגול יהיו כמובן תלויי אותם יעדים ומטרות. שנית עלינו להגדיר פרגמטיזם. הפרגמטיזם מתנגד לרעיון שתפקידה של המחשבה היא לתאר, להדגים ולייצג את המציאות. לחילופין, הפרגמטיסטים רואים את המחשבה ככלי ומכשיר לחיזוי, לפתרון בעיות ולנקיטת פעולה. לשיטתם, רוב העיסוק הפילוסופי, כגון טבע הידיעה, השפה, המשמעות, המדע והאמונה, מוסברים בצורה הטובה ביותר דווקא בפרקטיקה. הפילוסופיה של הפרגמטיזם מתייחסת לפרקטיקה של רעיונות, למבחן התוצאה ולתועלת שהם מביאים. "פרגמטי" - מעשי, תכליתי, נבחן במבחן התוצאה. ומהו מבחן התוצאה? האם התוצאה נמדדת בטווח זמן קצר, בינוני או ארוך? האם יש משמעות "לדרך" בה הגענו לתוצאה? בטרם נמשיך, אתן שתי אנלוגיות קצרות כתשובה לשאלה האחרונה. האחת מתחום מדעי המחשב והשנייה מתחום פילוסופיית הזן. במדעי המחשב ניתן להשתמש באלגוריתמים שונים למיון. למעט מקרים מסויימים, בכולם נגיע לתוצאה הנכונה אבל יעילותם שונה. כל אלגוריתם יעיל לסיטואציות מוגדרות. אם נשתמש באלגוריתם שאינו מתאים למקרה מסוים, הרי שהוא יניב תשובה נכונה במקרה הטוב. במקרים פחות טובים שימוש באלגוריתם שאינו מתאים עלול לתקוע את התוכנה, המחשב או את המערכת כולה. האנלוגיה השנייה מספרת על מורה זן אשר זימן אליו כבכל שבוע את תלמידיו, נזירי הזן, על מנת לשמוע את תשובתם לקואן שנתן. ["קואן": סיפור קצר, דיאלוג, שאלה או הצהרה, המעוררים את הבנת תלמיד הזן, תוך התלבטות בסוגיה ויצירת ספק. זאת כדי לבדוק את התקדמותו של התלמיד]. לשניים מתלמידיו נתן מורה הזן קואן זהה. שני התלמידים חזרו לאחר שבוע וענו תשובה זהה לחלוטין. המורה החמיא לאחד על תשובתו ואילו בתלמיד השני חבט ושלחו להתעמק בסוגיה שבוע נוסף. כמובן שהסיבה היא שהתלמיד הראשון ענה על התשובה מתוך הבנה נכונה והבשלה ואילו התלמיד השני הגיע לתשובה באופן מקרי ומתוך הבנה חלקית או לקויה. באמנות הלחימה הקלאסית, ההיבט האישיותי מהווה את המרכיב העיקרי. כמובן שניתן לכוון לפן הבריאותי, הטכני או הלחימתי. אולם בעיקרו של דבר, הטכניקה היא כלי המשמש את המתרגל על מנת להגיע אל הפן האישיותי. זהו הרובד העמוק ביותר ולדעתי גם המתגמל ביותר. קיימים מספר פרמטרים בהם תלוי מבחן התוצאה: מן ההיבט הטכני, מבחן התוצאה עשוי להשתנות מאדם לאדם. תלוי במבצע הטכניקה ותלוי באדם עליו מבוצעת הטכניקה. מבחן התוצאה משתנה גם מסיטואציה לסיטואציה. מבחן התוצאה משתנה גם על ציר הזמן. טכניקה שאינה ברת ביצוע כיום עשויה להיות ברת ביצוע בעתיד, כאשר הבנת המבצע ומיומנותו יבשילו לביצוע הטכניקה. עתה עולה השאלה: האם על הטכניקה הנלמדת או המתורגלת להיות ״ריאלית״, כלומר האם הטכניקה יעילה לשם לחימה או הגנה עצמית בתנאי אמת? המענה לשאלה נובע למעשה מן השאלות הקודמות. אם בקורס הגנה עצמית קצר ובסיסי עסקינן, הרי שעלינו לכוון למתן כלים להגנה עצמית יעילה ואפקטיבית עד כמה שניתן, במגבלות הקיימות (זמן קצר, חוסר מיומנות המתרגל, עיסוק ברובד החיצוני בלבד, אי תרגול סדיר לאחר תום הקורס). אם מדובר באוכלוסיה מקצועית, עלינו לברר אילו מיומנויות נדרשות, ונבנה את הקורס בהתאם. אולם אם באמנות לחימה קלאסית עסקינן, הרי שהתשובה מורכבת יותר. מורים או בתי ספר שונים מעניקים משקל שונה ללחימה או הגנה עצמית בממד האפקטיבי. לשיטתי, כמובן שיש להגיע לרמת ביצוע אפקטיבית ולשפרה כל העת. יחד עם זאת, הפן הלחימתי הוא אמצעי ולא מטרה. זהו מרכיב הכרחי אך לא עיקרי. באמנות הלחימה הקלאסית קיימים משאבים אובייקטיביים וסובייקטיביים איכותיים רבים כגון מקום, זמן, סדירות תהליכי לימוד ותרגול, הכנת המתרגל לפעילות מבחינה פיסית ומנטאלית, סבלנות המתרגל והמוטיבציה שלו, והמקום שהוא נותן בשגרת חייו לאמנות הלחימה. נחזור לשאלה העיקרית שהעלנו בתחילת המאמר. האם על המורה ללמד אך ורק "טכניקה יעילה ללחימה בתנאי אמת"? אציע ניסוח אחר לשאלה: מדוע בכלל צריך ללמד ולתרגל טכניקה שלצורך העניין "אינה ריאלית"? [כמובן בהנחה שמדובר בטכניקה שנבחרה בקפידה בידי מורה מיומן]. ראשית דברים, כפי שהזכרנו, לא כל טכניקה תהיה יעילה ע"י כל אחד, כנגד כל אחד ובכל עת ומצב. יש כאלו שיאמרו שלא צריך ללמד טכניקה כזו. לעומתם, המציאות מעידה כי המורים הוותיקים גורסים בדר״כ, שטכניקה עשוייה להיות רלוונטית ללחימה גם אם אינה מעשית לכאורה. טכניקה עשויה ללמד או לתרגל עקרון מסוים אותו רוצה המורה להדגיש. טכניקה מסויימת עשוייה להוות מכשיר יעיל להשגת יעד ספציפי בדרך למטרה. יתירה מכך, כל טכניקה תהא "ריאלית" כאשר תבוצע בידי האדם הנכון "ובלתי ריאלית" אם תבוצע בידי האדם הלא נכון. המונח "ריאלי" נכתב בכוונה במרכאות כפולות משום שלדעתי הוא אינו רלוונטי. כפי שנראה בהמשך, תהא זו שגיאה לנתח טכניקה במונח "ריאלי" כפשוטו. לטכניקה כזו או אחרת עשויים להיות ערכים מוספים חשובים שישפרו את ביצועי המתרגל כמו: שיפור קואורדינציה – כך נעלה גם את איכות ביצוע הקומבינציה וגם את אורכה ומורכבותה. הקניית הרגלי תגובה ותנועה חשובים – למשל כאשר התנועה גדולה ורחבה על מנת לשפר את מסוגלות הגוף לתנועה מינורית ויעילה בעת הצורך. דוגמה לכך היא תנועת המותן. היכרות עם סביבת עבודה שאינה שכיחה אך המתרגל עלול להיקלע אליה. למשל התכופפות ושימוש בטכניקת ידיים על רגלי הפרטנר. לדוגמא גדאן-בראי לבית ברך הפרטנר. זוהי טכניקה שתביא להמעדת הפרטנר או ביצוע מנוף על ברך הפרטנר או קרסולו. כמובן שנשאף לא להגיע לפוזיציה כזו מול תוקף, אך עלינו להכיר, לדעת ולהתנסות גם במצב כזה, במינונים הנכונים. לעיתים, דווקא מתן תשומת לב לאלמנט "פחות יעיל", יעניק למתרגל הבנה עמוקה יותר ויכולות גבוהות לביצוע הטכניקה. בטווח הארוך יתבטא הדבר בשכלול מכניקת גוף ייחודית על מרכיביה הקטנים ביותר שאינם נראים לעין אבל חשובים למקסום הפקת העוצמה. מספר עקרונות כאלו בקראטה האוקינאווי הם: צ'ינקוצ'י 一寸力 Chinkuchi , גאנמאקו 岩捲 Ganmaku ו- מארומי-מוצ'ימי 丸み餅身 Marumi-Muchimi. מידע נוסף על מונחים אלו תמצאו בדף "מונחים ומושגים" גורם חשוב נוסף הוא התאמת לימוד ותרגול הטכניקה לפי הבשלת המתרגל. כל מתרגל אשר מבקר באופן קבוע באוקינאווה חווה את הדבר. אט אט נעלמות שאלות כגון: "מדוע בשנה שעברה תרגלנו כך ואילו היום מתרגלים אחרת או מדוע ההסבר היה כך והיום הוא אחרת". עובדה היא כי המורים באוקינאווה לרבות אלו הידועים בגישתם הפרקטית, בעוצמתם ובידע הייחודי, משנים את הדגשים הטכניים גם בטכניקות בסיס ובקאטה - נבהיר כי לא הקאטה משתנה אלא הדגשים ואופן התרגול. ההסברים עוברים דרך מספר רבדים ומשתנים מתקופה לתקופה אם בגלל תהליך אותו עובר המורה, אם משום שבכל תקופה המורה בוחר להדגיש לחברי הדוג'ו אלמנטים שונים ואם בגלל התקדמות המתרגל והבשלתו בטכניקה, בהבנתו ובאישיותו. לא רק שאין קיצורי דרך, אלא שהמתרגל אף נדרש לעבור דרך חתחתים על מנת להגיע להבנה הרצויה. תהליך ההפנמה החוויתי על מכלול מרכיביו חשוב מן התוצאה המהירה. על התלמיד להתרכז בדרך שמתווה המורה. הדרך חשובה הן מבחינת החוויה שהיא מספקת והן ליעד אליו היא מובילה. כך עולה הבנתו ומיומנותו של המתרגל במשך השנים מתוך תרגול סדיר, התמודדות עם החומר המתורגל והתעמקות בדברים. כך המתרגל אינו רק "לומד את הדברים" אלא מפנים אותם מתוך התנסות וחוויה. דרך זו היא דרכה של אמנות הלחימה הקלאסית ושל הקראטה האוקינאווי, אשר בנוי רבדים על רבדים הדורשים נסיון, מיומנות, חקר הדברים והתעמקות בהם, סבלנות, פתיחות, קשב וענווה. מדוע ענווה? כי ללא ענווה התלמיד לא יהיה פתוח דיו לקבלת הערות ולא יוכל לחוות את הדברים על פי הכוונת המורה. לכן הוא לעולם לא יגיע להבנה, להבשלה ולידע אליהם מכוון ביה"ס או המורה. זהו למעשה הפן הפרקטי של האתיקה. ענווה זו היא תנאי הכרחי לפתיחות, להבנה טכנית ולהתפתחות אישית. והינה נסגר המעגל. הגענו לתכונה החשובה ביותר בכניסה לכל דוג'ו באוקינאווה – ענווה וטוהר לב. איציק כהן 01.11.2017 חזרה לדף המאמרים