קראטה אוקינאווי כיום – עצי אלון ודובדבן / מאת איציק כהן אחת מאמרות הזן המפורסמות של באשו Matsuo Basho 松尾 芭蕉 אומרת כך: "עץ האלון אינו מגלה עניין בפריחת הדובדבן". כשנער מגיע לאימון קראטה הוא מעוניין בדר"כ באימון עתיר תנועה ושופע קצב, תרגול כושר גופני, עבודה בזוגות, קרבות, זיעה, פריקת אנרגיה ומגוון טכני משתנה לאורך האימון כדי לא להשתעמם ולאבד עניין. למעשה המתאמן מגיע לאימון ולא לשיעור או לתרגול. התרגול בנוי מחזרות רבות בדיוק על אותה תנועה או טכניקה, באותו הקצב ובאותה עצימות תוך קשב אישי, מיקוד ושיפור מתמיד. חלק חשוב ועיקרי הוא חזרה על בסיס 基本 Kihon. יש שיקראו לכך תרגול מונוטוני. גישה כזו חוטאת למטרה ולרוב הופכת את התרגול לבלתי יעיל. למעשה זהו תרגול מדיטאטיבי. כל טכניקה מבוצעת במאה אחוז ובתשומת לב מלאה לכל פרט ופרט לא רק בממד הטכני אלא גם ובעיקר במה שקורה בגופו וברוחו של המבצע. בהרגשה, בחוויה. זהו תרגול טכני, פיסי ומנטאלי. אח"כ ניתן לשלב מספר טכניקות יחדיו תוך דגש על אותו עקרון של מתן מלוא תשומת הלב לכל טכניקה ולמעברים בין הטכניקות. זהו כבר תרגול שונה מקודמו. לעומת זאת האימון הוא שילוב של תרגול בודד או מספר סוגי תרגול בשינויים שונים: קצב, מהירות, תזמון, טווחים, שינויי סדר, עבודה בזוויות שונות או מול עמיתים/יריבים שונים וכדומה. הקראטה האוקינאווי מכוון לעוצמה. כדי לייצר עוצמה צריך לתרגל באופן מסוים. מאד מסויים. הפקת העוצמה היא תהליך מורכב הדורש חיזוק הגוף, הבנה ויכולת פיסית וביו-מכאנית, ראיית הדברים לעומקם, יכולת קשב אישי גבוהה, מיקוד פיסי וריכוז מנטלי. כל אלה הן מיומנויות הנרכשות לאורך זמן בליווי מורה ובעבודה נכונה. מאמץ נכון. המתרגל נדרש למאמץ נכון. לא מספיק להתאמץ. על המאמץ להיות נכון על מנת להשיג את המטרה. מאמץ שאינו נכון יביא במקרה הטוב להתקדמות קלה ושיפור מזערי. במקרה הגרוע הוא עלול לגרום לבלאי גופני גבוה, לפציעות ולתוצאות ירודות. מאמץ נכון לעומתו, יוביל בטווח הבינוני והארוך לשיפור בריאותי ולשיפור טכני ומנטלי מתמיד ואינסופי. כיום, בעולם המודרני, קצב העברת המידע גבוה. ערוצי המידע רבים ואנו התרגלנו לשינויים רבים ומהירים בפרקי זמן קצרים. לעיתים רבות המידע מקיף ואינו הופך לידע. אנו רגילים לצרוך מידע במהירות ולהמשיך הלאה, לדבר הבא. לא "לבזבז" זמן ומאמץ על ידע לעומקו, על הבנה מלאה. בכל אמנות קלאסית כמו ציור, פיסול, מוסיקה, מחול ותנועה וגם בקראטה, דרושה תשומת לב מרבית לפרטים הקטנים: סבלנות, שקדנות, התמדה, התבוננות פנימית, סקרנות וחקירה לעומק. לאמנות הקלאסית סגולות לשיפור היכולת האישית ולכן משתמשים בה גם בתחומים אחרים. למשל בהתעמלות קרקע המתעמלות מקבלות שיעורי באלט קלאסי לשיפור יכולותיהן. בעולם מוסיקת הרוק יש רשימה ארוכה של גיטריסטים ונגני קלידים מפורסמים בעלי רקע קלאסי. בלהקות הידועות במחול מודרני כמעט לכל רקדן/ת יש רקע קלאסי חזק מאד. בכל אחת מאמנויות אלה תרגול יום-יומי של הבסיס מהווה אבן יסוד של האמנות. האמנות הקלאסית היא הנותנת. היא זו אשר בונה את העוסק בתחום ומעניקה לו הבנה עמוקה ויכולות ביצוע ברמה גבוהה מאד ובעיקר באיכות שמעבר לטכניקה. רפרטואר הקראטה המודרני מכיל יכולות אתלטיות וכולל אלמנטים וירטואוזיים, בעיטות סיבוביות גבוהות, קפיצות ותנועה מרהיבה. בקרבות יש חוקים וקרב זירה שונה במהותו מלחימה בתנאי אמת. כיום קשה ליצור עניין במתרגל ובמיוחד בזה הצעיר, להמשיך ולתרגל קיהון (בסיס) ולחזור על אותה טכניקה שוב ושוב. להישאר ממוקד ומרוכז בדבר עצמו, בפרטים הקטנים. בכל פעם לנסות ולבצע את הטכניקה טוב יותר, ממוקד יותר, מדויק יותר וכך לשפר את היכולת העצמית וגם להפיק יותר עוצמה. זוהי פעילות מדיטאטיבית הדורשת שקט נפשי, קשב אישי, ריכוז, חיפוש וממד חוויתי פנימי. המורכבות היא בפרטים הקטנים. ככל שטכניקה נראית פשוטה יותר, כך היא קשה יותר לביצוע נכון לעומקו. על המתרגל הצעיר או החדש להבשיל פיסית ובעיקר מנטאלית על מנת שיוכל לקלף אט אט את שכבות האמנות החיצוניות ולהגיע אל אותן שכבות פנימיות אשר מאפיינות את איכותה ואת עוצמתה של האמנות. לכן אל לו לאדם שעבר יובל שנים ומתרגל מזה מספר עשורים, לצפות מן הצעיר להעמיק בדברים, להבין ולהפנים מעל חמישה עשורים בתקופה בת תריסר שנים. לא ניתן לכווץ את החיים, לדחוס לקובץ "זיפ" ולהעביר לאחרים. כל אחד בגילו, בזמנו, ברצונו, באופיו, בכשרונו ובנטייתו, בעניינו ובהתעניינותו, יוביל עצמו למחוז חפצו. ואם במהלך חייו ישנה דרכו, ייטיב המורה אם ייתן כלים בידו לעשות כן. על כך נאמר: "עץ האלון אינו מגלה עניין בפריחת הדובדבן". על המורה להבין זאת. איציק כהן 15/07/2015 חזרה לדף המאמרים