הקשר בין קראטה וקובודו / מאת איציק כהן המאמר דן בקשר ההיסטורי והטכני שבין קראטה לקובודו באיי ריוקיו. הקראטה נולד והתפתח במשך מספר מאות שנים באיי ריוקיו. מבט על ציר הזמן מעיד אמנם כי אמנות הלחימה המקומית הושפעה רבות מהאמנויות הסיניות ומאוחר יותר גם מאלו היפניות, אולם יש באמתחתה אפיונים ייחודיים בגישה, באווירה, במתודת הלימוד והתרגול, בטכניקה ולמעשה בכל מישור. בימים עברו לא היה לאמנות הלחימה האוקינאווית שם מוגדר והמקומיים נתנו לה כינויים שונים כגון "יד" או "היד המקומית". מאוחר יותר נוסף השם Todi (To-de) 唐手, כלומר "יד טאנג" היא שושלת טאנג הסינית שסימנה את עידן תור הזהב בספרות ובאמנות בסין. השם מעיד על האוריינטציה הסינית החזקה. למעשה כבר במאה ה-15, בימי המלך Sho Hashi, כשריוקיו הייתה עדיין ממלכה עצמאית (שאינה תחת יפן), אנו עדים לזליגה של Kenpo / Kempo拳法/ Todi唐手 לאיים. בנוסף לידע הסיני הייתה בריוקיו, כפי שהזכרנו, אמנות הלחימה המקומית היא ה- 手 Te או ה- Jutsu術 המקומי, שהתפתח במקביל ל Todi. מעט אחר כך הכינוי Todi החל לשמש גם את ה- Te המקומי. ה- Todi התפתח כתוצאה משני גורמים עיקריים. האחד הוא איסורי נשיאה ושימוש בנשק על האוכלוסייה המקומית לאורך ההיסטוריה. גורם שני היה הצורך בעזרים לשם הגנה ואבטחת דיפלומטים למשל, בסיטואציות בהם לא התאפשר לשאת נשק. הרי לנו קשר האמיץ ראשון בין אמנות הלחימה המקומית בידיים חשופות, כלומר "ריוקיו טה Ryukyu Te" או "קראטה אוקינאוויOkinawan Karate ", לבין אמנות השימוש בכלי נשק אוקינאוויים עתיקים, כלומר "ריוקיו קובודו Ryukyu Kobudo". קשר נוסף שהתפתח בתקופה מאוחרת יותר, מסוף המאה ה-19 ובעיקר בתחילת המאה ה-20 היה בערוץ פחות רשמי, הוא הערוץ האזרחי. הלחימה המקומית קבלה אופי שונה כתוצאה משינויים סביבתיים וצרכים שונים. עתה הלחימה התפתחה לכיוון הגנה עצמית בסביבה אזרחית. המורים לקראטה שמרו על קשר חברי ומקצועי ביניהם והחליפו חוויות ומידע. בדרך כלל בנוסף ללחימה בקראטה התאמנו המורים במספר כלי נשק. לעיתים אף רכשו מיומנות באותו כלי נשק משני מורים. נציין שאז, בשונה מהיום, כל כלי נשק נלמד ותורגל במסגרת עצמאית. כלומר מורה מסוים למד למשל "בו/קון" משני מורים ו- "סאי" ממורה נוסף. כיום נהוג ללמד ולתרגל את השימוש בכלי נשק במסגרת אחת. במקומות רבים כלי הנשק מתלווה למסגרת הקראטה ואינו מתורגל כמיומנות נפרדת פר-אקסלנס. ומה על הקשר הטכני שבין קראטה לריוקיו קובודו? כלי הנשק נותנים ממד נוסף לפוזיציות, לתנועה ולטכניקה. האחיזה בכלי הנשק, התזמון, הטווחים המשתנים בין הכלים והחשוב מכל - מכניקת התנועה, שלעיתים דומה ולעיתים שונה מאד מלחימה ביד ריקה. מגוון כלי הנשק מציבים בפנינו שלל אתגרים: כלי ארוך כמו "רוקו שאקו בו/קון" (מוט עץ ארוך) מתופעל ברמה הבסיסית בשתי ידיים. אורכו יוצר מנוף שאינו קיים בכלים אחרים ברפרטואר אמנויות הלחימה האוקינאוויות. ה- "סאי" למשל אמנם קצר הרבה יותר מן ה- "בו" אך הוא כבד ועשוי מתכת. על מנת לתפעל את ה- "סאי" במהירות ובעוצמה דרושה מיומנות ייחודית במכניקת התנועה ומודעות לנעשה עם הגוף. השימוש במעברים בין עמידות ובעמידות עצמן מהווה מרכיב חשוב להבנת מכניקת התנועה לעומקה ולהפקת עוצמה. העבודה עם כלים מחדדת עקרונות רבים המצויים גם בקראטה, המשוב עם כלי הנשק ברור יותר. לכל כלי נדרשת קואורדינציה שונה, גם אם תבנית התנועה דומה. כך גם בנושא הטווחים והתזמון. המתרגל צריך להתייחס למספר קשרים. ראשית לקשר בינו לבין הכלי. אח"כ לקשר בינו לבין הפרטנר בשני אספקטים, גוף הפרטנר והכלי בו משתמש הפרטנר. בנוסף לכל אלו יש להתייחס לעבודה במרחב. המשוב החשוב ביותר הוא זה בקשר שבין המתרגל לכלי. גם עמידת מוכנות "קמהא" (kamaete 構えて) 構え Kamae מחדדת את עקרונות העמידה הנכונה כמו קו מרכז הכובד, זווית המותן וטן-דן. כמובן שקיים שוני בין כלי לכלי ובינם לבין יד ריקה אבל המשותף עולה על השונה ומקבל משנה תוקף בניואנסים שלעיתים נראים זניחים בעיני המתבונן, למרות שבפועל הם אלו החשובים שעושים את ההבדל בין טכניקה לאמנות. מכניקת תנועה זו חשובה מאד גם לעוצמה בקראטה. בעבודה עם כלי נשק כאמור, המשובים ברורים הרבה יותר מאשר בעבודת ידיים ריקות. עובדה זו משפיעה על הבנת המתרגל ומשפרת את יכולותיו בקראטה ובקובודו כאחד. בתמונות הבאות אנו רואים את ג'ישין פונקושי Gichin Funakoshi ותלמידים, תמונה נוספת עם צ'וג'ון מיאגי Chojun Miyagi ותלמידים, תמונה שלישית עם טאירה שינקין ואקמינה אייסקה דאי-סנסאי Shinken Taira and Akamine Eisuke Dai-Sensei ותמונה רביעית עם סוקה אקמינה הירושי Soke Akamine Hiroshi , העומד כיום בראש "ריוקיו קיו קובודו שימבוקאן" Ryukyu Kobudo Shimbukan. איציק כהן 28/09/2015 חזרה לדף המאמרים