שלבים באבולוציה של הקראטה / מאת איציק כהן
אמנות הלחימה האוקינאווית העתיקה עברה דרך מספר שלבים התפתחותיים בהתאם לתנאים הגיאופוליטיים, הכלכליים, התרבותיים-חברתיים והאילוצים הביטחוניים המשתנים לאורך ההיסטוריה.
- השלב הממלכתי/צבאי - Ryukyū-di
- השלב האזרחי – Okinawan-te (Okinawan Karate)
- קראטה
- קראטה בעידן החדש
השלב הממלכתי/צבאי - Ryukyū-di
השלב הראשון אותו אני מכנה "ריוקיו-די" Ryukyū-di שייך למעגל המקצועי הממלכתי/הצבאי הרשמי. בשלבים העוקבים אמנות הלחימה המקומית עברה למעגל האזרחי וגם שם עברה שינויים מהותיים.
בשל מיקומה הגיאוגרפי וקשריה הבילטראליים הענפים, היוותה ממלכת ריוקיו גורם מתווך מרכזי בקשרי המסחר בין ממלכות האזור, גדולות כקטנות כגון סין, יפן, קוריאה, סיאם ורבות אחרות.
במאות ה- 12-15 החלו האנג'י (לורד פיאודאל) לבנות מבצרים ברחבי ממלכת ריוקיו. הסכסוכים הטריטוריאליים הגיעו לקיצם עם איחוד הממלכה ע"י המלך שו האשי Shō Hashi 尚 巴 志, שהקים שלטון מרכזי בשנת 1429. Shō Hashi הקים כוחות ביטחון ומשטרה "Chikosai" .אגב, מקורות מסוימים מציינים כי השוטר "Ufuchiku" צוייד ב- סאי "Sai". בנוסף הוקמו כוחות מיוחדים עליהם נמנו פקידי ממשל רשמיים משכילים מן המעמד הגבוה, אשר היו אמונים על בטחון אישים חשובים, בית המלוכה ומקומות רגישים. הם גם היו אלו אשר הובילו את אבטחת המשלחות שיצאו ליעדן ברחבי האזור.
מיומנויות הלחימה היו הן בכלי נשק והן בידיים ריקות. חשוב לציין כי בתקופה זו העיסוק בלחימה בידיים ריקות ובכלי נשק היה יחדיו ולא מפוצל כפי שהוא כיום. לא היו אז סגנונות ובתי ספר והתרגול נעשה במסגרות מקצועיות פנימיות. זהו השלב שלפני רסטורציית מייג'י Meiji בשנת 1868.
ההשפעות על הלחימה המקומית היו בעיקר מסין ומיפן. ביקורי המשלחות האוקינאוויות בסין היו בעיקר לשני יעדים, האחד בדרום סין Fujian, שם התנהל המסחר, שם הוקמו מחסנים, מגורים ומתקנים שונים בהם שהו הסוחרים וחברי המשלחת. היעד השני אליו המשיכה קבוצה דיפלומטית קטנה היה Beijing. כמובן שסידורי האבטחה תואמו בין כוחות הבטחון של סין וריוקיו. בנוסף לכך כבר במאה ה-14 הוקם בריוקיו היישוב הסיני Kumemura, אשר סיפק מקור יידע רב בתחומים רבים וביניהם גם לחימה.
ההשפעה היפנית נשאה אופי מעט שונה והתעצמה במיוחד לאחר המאה ה- 17, עת ה- סאטסומה השתלטו על האיים. קיימות רשומות היסטוריות המעידות על סדרי האבטחה על אניות הסוחר והמשלחות הדיפלומטיות אותן שלחה ממלכת ריוקיו. יש גם מסמכים רשמיים ועדויות כתובות הכוללים מידע על סדרי האבטחה באיים עצמם, כולל מיקום מחסני כלי הנשק על סוגיהם. כלי הנשק כללו קסדות, מגינים, כידונים, רומחים, חרבות ואף נשק חם (רובים ואבק שריפה). עוד אנו יודעים כי במאה ה-18 היווה ה- סאטסומה מקור מידע חשוב ללוחמים המקומיים (בשונה מן הסמוראי היפני). לוחמים רבים למדו את אמנות החרב בביה"ס Jigen-ryū, המפורסם שבהם עם קשר ישיר לקראטה הוא Bushi Matsumura Sokon. Matsumura הוא דוגמה מצוינת להשפעות מן החוץ על הלחימה המקומית בשל העובדה ששימש גם כמאבטח המלך ובמסגרת תפקידיו ביקר גם ב- Fujian וב- Beijing וכן למד את אמנות ה- Jigen-ryū. הוא יצר מסגרת מתודית, טכנית ואתית על מנת להעביר את הידע הלאה לדרות הבאים.
Matsumura Sokon מייצג צומת חשוב של המעבר מן המעגל הממלכתי/צבאי למעגל האזרחי.
אציין כי בניגוד ל- Iai-dō המודרני, אמנות ה- Koryū Iai-jutsu כוללת גם את מיומנות הלחימה בידיים ריקות קרי Koryū -jujutsu (בשונה מן ה- Jujutsu המודרני).
מיומנויות אלו היתוספו ועברו אדפטציה ללחימה המקומית הייחודית היא Ryukyū-di/Ryukyū-kobudo.
אם כן אנו עדים לשתי עובדות חשובות:
האחת היא ההשפעות החיצוניות על הלחימה המקומית תוך התפתחות ייחודית הנובעת מתפישה תרבותית פרגמטית ומן הצרכים הספציפיים המקומיים ומתנאי/אילוצי הסביבה.
עובדה חשובה נוספת ומשמעותית היא הקשר בין כלי-נשק ויד-ריקה. למעשה שתי מיומנויות אלו התפתחו ובעצם היו לאמנות לחימה אחת ושמשו אותם לוחמים.
על הקשר ההיסטורי והאפליקטיבי בין קראטה וקובודו תוכלו לקרוא
במאמר הבא.
קראטה אוקינאווי Okinawan-te
השלב הבא התרחש לאחר רסטורציית מייג'י לקראת סוף המאה ה -19. זהו שלב חשוב בו הלחימה המקומית עוברת מן המעגל המקצועי הרשמי למעגל האזרחי. ממלכת ריוקיו חדלה מלהתקיים, הצרכים השתנו ואמנות הלחימה המקומית עברה טרנספורמציה משמעותית והתאימה עצמה לעידן זה. אני מכנה את השלב הזה "היד האוקינאווית Okinawan-te. זהו השלב בו עסקו באמנות לחימה אזרחים. חלק מן המורים הידועים ביקרו בדרום סין, בעיקר בפוקואין Fujian. בשלב זה היווה העיסוק באמנות הלחימה כלי לחיזוק פיסי ומנטלי ברמה האישית ולהגנה עצמית. אמנות הלחימה אופיינה בדינמיות ובעוצמה מרובות. עדיין לא היו בי"ס מוגדרים ולא נערכה קטגוריזציה לסגנונות או ל- קאטה, אם כי הייתה זו תחילתו של תהליך התפתחות בערוצים מקבילים, בדרך כלל עם שיתוף מידע בין המורים.
קראטה
השלב השלישי התקיים בתחילת המאה ה -20, כאשר "היד האוקינאווית" שוב התאימה עצמה לתנאים הסביבתיים והחברתיים שנוצרו ומקבלת כינוי בעל אוריינטציה יפנית מובהקת: "קראטה" בתוספת הסיומת "דו". השם אכן משקף את תהליך היפניזציה המואץ שעברה החברה האוקינאווית בתקופה זו. נוצרים סגנונות שונים, נפתחים דוג'ואים והקראטה נכנס למערכת החינוך כדי להכין ולחזק את הדור החדש פיזית ונפשית. הקראטה הופך לפופולרי ולחלק בלתי נפרד מן התרבות האוקינאווית. המתודות שוב משתנות באופן משמעותי, הקצב הופך פחות דינמי ויותר שיטתי. הקראטה עובר תהליך קלסיפיקציה ושינויים מהותיים באווירה, בסגנון, בטכניקה, בקאטה ובתוכן האפליקטיבי. הבידול בין Shorin-ryu (Shuri-te) ו-Shorei-ryu (Naha-te) וכן בין ביה"ס המתפתחים גדל.
מורים ודמויות חשובות כ- מבוני קנוואה ונקזונה גנוואה (Nakasone Genwa and Mabuni Kenwa)אף התריעו על תופעה זו/ספר שיצא לאור בשנת 1938, Kobo Kenpo Karatedo Nyumon . מבוני טוען כי אמנות הלחימה האוקינאווית הוצגה בטוקיו/יפן רק באופן חלקי. עוד הוא מוסיף שעובדה זו יוצרת חוסר מודעות לאופיו המקורי של הקראטה האוקינאווי ומזהיר מפני אי הבנה ושימוש שגוי בהצביעו על אי דיוקים העלולים להטעות ולהוביל לתפישה שגוייה טכנית ומתודית.
קראטה מודרני
השלב הרביעי החל לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הקראטה המודרני צבר תאוצה. ביפן הקראטה קיבל אופי תבניתי קשיח. לאחר זליגת הקראטה לעולם המערבי הפך הקראטה לאתלטי ולתחרותי. הסביבה, הצרכים והמטרות השתנו. היה צריך למשוך קהל ולהתאים שוב את הקראטה לעת החדשה. עתה על הקראטה להיראות סימטרי יותר (למשל להתחיל ולסיים קאטה באותו מקום), להיראות מושלם תנועתית בדומה לריקוד או התעמלות, להיות שפיט (סטנדרטיזציה) ולאתגר בוירטואזיות. מוטיבים יסודיים כמו הפקת עוצמה נזנחו לטובת ההישגיות והמטרות החדשות.
כל שלב בהתפתחות הקראטה הינו משמעותי בגלל השינויים המהותיים שאפיינו את התהליך האבולוציה של ה- ריוקיו-די Ryukyū-di העתיק, אשר הפך ל- Okinawan-te ולאחר מכן השתנה ל- Karate.
נציין כי למרות שכיום קיים קראטה מודרני באוקינאווה על כל מאפייניו התחרותיים, עדיין עוסקים בעיקר בקראטה האוקינאווי המסורתי האורתודוכסי, שהינו שונה במהותו מזה המודרני באווירה, באתיקה, במתודה ובקונספט.
על התהליכים ההיסטוריים והפרקטיים בהתפתחות הקראטה תוכלו לקרוא בספרKarate Uchina-Di 沖 縄 手: - האבולוציה של הקראטה. הספר חוקר ביסודיות את התפתחות הקראטה מן ההיבטים השונים: היסטוריה, מתודולוגיה, תרבות, פילוסופיה, אתיקה, מורשת, מעגלים צבאיים ואזרחיים. עוד הספר מפריד בין אגדות ונרטיבים לבין מציאות, דן במקורות השונים, מנתח, מציע הסברים ומותח קווים ברורים על השינויים שהובילו את הלחימה האוקינאווית לקראטה של ימנו.
הספר ניתן לרכישה באמזון.
איציק כהן
29/11/2018
חזרה לדף המאמרים